אני נגד עצמי

דברים השתנו במהלך התקופה האחרונה.

כנראה שאני מסתגלת למקום.

או שמא זו רק אשליה שמכפה על הכאב העצום שנותר בי, או על הסבל שנגרם לי במהלך השנה וחצי האחרונות.

מה שזה לא יהיה. אני נהנת לחייך שוב.

אני מרגישה אופטימית.

רק חבל שזה לא מה שיגרום לי להשאר.

הזנחתי יותר מיידי דברים בעבר ואני לא מוכנה לוותר עליהם שוב כשתינתן לי האפשרות לכפר על מעשיי.

יהיה טוב. נכון?