כאן וכאן וכאן

כבר הייתי בדרך לשדה התעופה כשצילצל הטלפון. מספר לא מוכר על הצג.

- "שלום, לומינולט?"

- "מדבר". (אני כבר יודע מה ההמשך, ואני יודע שלא הייתי צריך לענות).

- "מדברת אבנית ממשרד הקישור. אתה מוקפץ בצו שמונה".

- "...סליחה, אני מצטער, אבל אני חוזר מחו"ל רק ב-20 באוגוסט". (הכל נכון, והחסרתי רק פרט שולי).

- "אתה בחו"ל?"

- "אני ממריא בחזרה ב-19 בחודש, נוחת ב-20 אחר הצהריים".  (ונניח שעניתי לשאלה).

- "אה...."

- "אני מצטער." (שעניתי).

- "זה בסדר. אני מבקשת שתיצור קשר עם המ"פ כשתנחת בארץ".

- "בוודאי, בוודאי". (בהנחה שיהיה עדיין למי להתקשר, ושאזכור את המספר).

- "שלום".

- "שלום". (ביקום מקביל, אולי).

עברתי את הבידוק, הצ'ק אין וביקורת הדרכונים ועצרתי בדיוטי-פרי להצטיידות. מי יודע כמה זמן זה עוד יימשך.