אני מודה. שיקרתי. כשכתבתי בפוסט הקודם "התייצבתי בשעה היעודה" התכוונתי שהתייצבתי בשעה שהיתה כתובה בדו"ח. אלא שבדו"ח, כפי שמסתבר, רשומות שתי שעות שונות - שעת האירוע שעליו אני נשפט, ושעת ההתייצבות הנדרשת. כמו שקורה לפעמים - ואני מוכן להישבע שזו עוד דרך מתוחכמת של מערכת המשפט להגדיל את סיכויי ההרשעה - הסתכלתי על השעה הלא נכונה ואיחרתי. נכון, זה תירוץ די עלוב, ולכן הייתי צריך לאלתר משהו משכנע. כשהמפלצת חזרה לאולם הדיונים כבר הייתי מוכן עם שורת מחץ, בחסות נסראללה: אני גר בחיפה ונתקעתי בין אזעקות. (לפחות החלק הראשון של התירוץ מגובה בכתובים - הכתובת הרשומה שלי היא אכן בחיפה). במפתיע, המפלצת הגיבה באופן חיובי: "אם אתה מתכוון לשקר, אז תודיע מראש שאתה משקר ונחסוך את ההתלהמות. כחיפאית אני יכולה להעיד שבשעה שבה היית אמור כבר להיות בדרך עדיין לא נשמעה בחיפה האזעקה הראשונה הבוקר. אבל בגלל שלא הודעת מראש שאתה משקר אני מניחה שקיווית שאני ארחם עליך, ואני ממש לא. תודה ושלום."
את עשר הדקות הבאות ביליתי בניסיון להחזיר לעצמי מעט מהכבוד שאיבדתי, להחזיר את הצבע הנורמלי לפנים, ולהתחנף למפלצת בכל דרך אפשרית. אחרי הרבה מאמצים ניצלתי רגע של חוסר ריכוז מצידה של המפלצת, בזמן שדצ"ח, עד"ש ורחמנינוף דיסקסו דקויות משפטיות שוליות ביותר, והצלחתי לשכנע אותה להחזיר את התיק שלי לערימה. אחרון לא חביב, אבל לפחות לא בזבוז מוחלט של יום עבודה.
עכשיו, כנהוג, הגיע תורם של העצירים. איש שחור, גדול ומפחיד שהיה אזוק לצעיר ג'ינג'י חביב שלף מכיסו מפתח ושיחרר את הג'ינג'י לדוכן העדים. מכאן ואילך התנהל הדו-שיח הבא (הייתי שמח להגיד "לא נגענו", אבל אני מסתמך על הזיכרון בלבד):
- "איך קוראים לך?"
- "אלכסיי".(נא לקרוא במבטא רוסי כבד).
- "מה אתה עושה?"
- "אני מדבר איתך".
- "לא, מה אתה עושה בחיים?"
- "עובד שיפוצים".
- "אז למה נהגת אחרי ששתית?"
(כאן התערבה באח"ב, סניגורית צעירה אך בעלת רוח לחימה: "כבודו, אנחנו נטען שבדיקת האלכוהול שנערכה לנאשם לא היתה קבילה"). אלכסיי, שלפי כל הסימנים עמד כבר להתנצל על הרגלי השתייה שלו, התעשת בשניה האחרונה וענה לעניין:
- "אני לא שותה בעבודה".
רחמנינוף, משועשע מעט, חכך רגע בדעתו ושינה גם הוא את הנושא באלגנטיות:
- "יש מישהו שיכול להפקיד עבורך ערבות אם אשחרר אותך למעצר בית?"
- "כן. חבר שלי ווווה". (בטח יש לי ו"ו מיותרת שם. לבחור קוראים Vova).
- "ווווה נמצא כאן באולם?"
(וווווה, בחור צנום ומפוחד, מרים בזהירות יד מהוססת).
- "ווווווה, מה אתה עושה?"
- "אני שותף שלו".(מבטא רוסי כבד יותר, אם זה בכלל אפשרי).
- "שותף זו לא עבודה. ממה אתה מתפרנס?"
- "אני עובד איתו בשיפוצים".
- "אז איך תתפרנס משיפוצים אם תצטרך לשמור עליו כל היום?"
- "אני אקח אותו איתי".
- "אני חושש שלא הבנת - זה מעצר בית, אתה תצטרך לשמור עליו בבית".
- "אז אני אשמור עליו בבית שאני משפץ".
- "אני חושש שאתה לא מבין. הוא צריך להישאר בבית שלו."
- "אז אני אשפץ בבית שלו".
זה הספיק לרחמנינוף שמיהר לנזוף בווווווה על ההתחכמות: "הוא שותה ואתה שוטה. ממש צמד חמד".
באח"ב שוב נעמדה על הרגליים האחוריות (דימוי, רק דימוי): "כבודו, אנחנו נטען שהנאשם לא היה שתוי כשנתפס".
אך לא שופט שנון כרחמנינוף יוותר על הפואנטה: "גבירתי, אני ראיתי מספיק שתויים ושמעתי מספיק שטויות ליום אחד. אם אין כאן מישהו אחר שיכול לקחת אחריות על הנאשם, הוא יחזור למעצר. יש כאן עוד חברים של הנאשם?"
(בשלב זה הרימו יד שני אינטיליגנטים נוספים, והדיון התפתח לשיאים חדשים, אבל הפוסט הזה צריך להיגמר מתישהו ואני עוד לא עליתי לדוכן. פאסט-פורוורד שעתיים קדימה, על חשבון כמה קטעים טובים שכנראה לא יופיעו לעולם בשום בלוג).
- "מה שמך?"
- "לומינולט". (אפשר להפסיק עם המבטא).
- "במה אתה עוסק?"
- "אני עובד בקרן הון סיכון".
טעות ראשונה. המפלצת זיהתה את המעידה:
- "אז סיכון זה המקצוע שלך? לא פלא שיש לך שש הרשעות קודמות".
- "כבודו," (התעלמתי מהמפלצת ופניתי לקול ההיגיון) "ההרשעות שלי ישנות, ואם תבדוק תוכל לראות שבשלוש השנים האחרונות לא עברתי שום עבירה."
רחמנינוף השתהה לרגע: "ובכל זאת.... אתה נשפט כאן על עבירת תנועה! האם אתה טוען שאתה חף מפשע?"
- "אני טוען שבמקום בו נתפסתי המהירות המותרת גבוהה מזו שרשמה השוטרת".
טעות שניה. המפלצת התנפלה מיד:
- "אז אתה מ-ו-ד-ה שנסעת 73 קמ"ש!"
- "אני מודה. אבל הייתי משוכנ-"
לא היה לי סיכוי. המפלצת כבר רשמה שאני מודה. ניסיתי להציל משהו:
- "אבל כל אדם סביר היה יכול לטעות. אין שום שלט שמעיד על הגבלת מהירות".
- "יש שלט שמעיד על כך שמותר לנסוע 73 קמ"ש?"
- "בצד השני של הכביש יש שלט של 70. בצד בו נתפסתי אין שלט בכלל. הנחתי ש-"
אין סיכוי. המפלצת הריחה דם.
- "אתה תמיד מסתכל על תמרורים בכיוון ההפוך לכיוון הנסיעה שלך?"
- "לא... כלומר כן, כשאני נוסע בכיוון ההפוך. זאת אומרת כשאני בצד השני. כלומר-"
העסק אבוד. המפלצת כבר סימנה את ה'וי'. אבל אולי יש עוד שביב תקווה:
- "אני יכול להוכיח שאין דרך שיכולתי לדעת על הגבלת המהירות. אפילו יש לי תמונות."
- "תמונות? בשביל זה צריך 'מתן עדויות'. אני קובע לך דיון נוסף לדצמבר".
איך אומרת סבתא שלי? "עד דצמבר, או שהפריץ ימות או שהכלב ימות". אני דווקא בעד המפלצת, ואם אפשר אז עוד לפני תום הפגרה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
