כאן וכאן וכאן

יצא לכם להיות בבית-המשפט בזמן האחרון? אין לי מושג באיזו מידה בית המשפט לתעבורה מייצג את מערכת המשפט בישראל, אבל אם יש אפילו קורלציה חלקית, ייתכן שצריך לקבל כמה החלטות קשות - לפחות ברמה האישית.

נתחיל בתירוצים והתנצלויות - אני לא עבריין תנועה, באמת. קורה שאני נוסע קצת מהר, פה ושם אני עוקף מימין, קרה פעם או פעמיים שכמעט דרסתי הולך רגל במעבר חציה - ובשני המקרים הגיע לו - אבל ב-13 שנותי כנהג לא זכיתי לראות את בית המשפט לתעבורה מבפנים (אולי בטלוויזיה, וגם זה בערוץ 1, אז זה לא נחשב). גם הפעם הגעתי לשם מרצוני החופשי - טעות שלא אחזור עליה לעולם, כמו שאפשר להבין - כשהחלטתי לערער על דו"ח מהירות שקיבלתי על לא עוול בכפי לפני כך וכך עשורים. זומנתי כדין לתאריך רחוק ככל האפשר ממועד הבקשה להישפט - דרך מתוחכמת להשכיח ממך את פרטי האירוע, כך שביום המשפט יתגלו סתירות בעדותך - והתייצבתי בשעה שנקבעה בבית המשפט לתעבורה בעירה"ק תל-אביב.

מערכה ראשונה.

(המסך עולה על בוקר תל-אביבי לח ומחניק.)

כבר בכניסה זיהה המאבטח העירני שבאתי לעשות צרות, וזיכה אותי בפול-באדי-מסאז' סטייל משה קצב (כמה שאני פאסה, היום צריך לומר חיים רמון). זה עוד כלום לעומת הטיפול שקיבל אברך צעיר ומאותגר-הומורית שהגיב לשאלה "יש לך חגורה?" ב"יש לי חגורת נפץ של נסראללה". לאולם הדיונים הוא הגיע כעבור חצי שעה בהליכת ברווז שלא השאירה הרבה מקום לדמיון.

אחרי כמה דקות של תעייה במסדרונות בית המשפט מצאתי את אולם הדיונים. על הבמה, השופט שיכונה בפינו מעתה "רחמנינוף" (כשמו כן הוא) וקלדניתו הנאמנה ושופעת הפיהוקים שנקרא לה בשם הקוד "לאה". מימין, מכות מצרים - הסניגורים המתחלפים-תכופות והמבולבלים-להחריד (רבי יהודה היה נותן בהם סימנים, אבל אני לא הוא). משמאל - מרשעת זקופת-גוו ורעת-מראה שהייתי שמח לנקוב בשמה האמיתי והמלא אבל היא לא הסגירה אותו לכל אורך הדיון, ולכן נקרא לה בפשטות "המפלצת". מסתבר ש"התובעת" נשמע כמו 'את טובה את', והיא בדיוק ההפך מזה. אני אמנם זומנתי לשעות הבוקר המוקדמות, אבל מרפי - שיודע כנראה שאני כותב בלוג - דאג לשבץ את התיק שלי בתחתית הערמה השנייה, זאת שנשארה במזכירות עד לאחר ההפסקה שלאחר המערכה הראשונה, וכך זכיתי לשלוש וחצי שעות של חוויה אנתרופולוגית אורקולית, צבעונית וגם ריחנית. נשים וגברים, מבוגרים וצעירים, דתיים וחילונייים, ותיקים ועולים, ערבים ויהודים, עצירים ובני-חורין - כולם צעדו בסך כדי להיקרע לגזרים על ידי המפלצת ולזכות למעט חסד מכבוד השופט רחמנינוף. נהג מונית דרוזי נסע חודשיים בלי רשיון בתוקף ("כבודו, לא שלחו לי שובר תשלום") - המפלצת דרשה מאסר בפועל ("זלזול בוטה באושיות החוק ובבטחון התושבים"), רחמנינוף הסתפק ב-7 ימי שלילה ("כמה ילדים יש לך? שנים-עשר? כל הכבוד").  עולה חדשה מחולון נהגה מיום עלייתה לפני שלוש שנים בלי רשיון רכב ("אדוני השופט, יש לי רשיון מבלרוס, לא הסבירו לי שצריך רשיון גם לאוטו") - המפלצת דרשה עונש מוות בתליה ("מי יודע אילו עוד חוקים גבירתי מפרה כי לא סיפרו לך שהם קיימים?"), רחמנינוף פטר אותה בקנס של 600 ש"ח ושיעור קצר באזרחות ("גבירתי, כאן זה לא רוסיה. כאן יש חוקים!"). בעל משאית נתפס עם מטען חורג במשקל עודף ("שנים אני נוסע ככה ולא אמרו לי שום דבר") - המפלצת שלפה אקדח וביקשה לערוך משפט שדה בהליך מקוצר ("שנים אתה מנסה להרוג אנשים ואם לא נשים לזה סוף אתה גם תצליח"), רחמנינוף בלם אותה בגופו, בעזרתו האדיבה של הסניגור דצ"ח ("אמנם יש לנאשם שבעים ושמונה הרשעות קודמות, אבל זוהי ההרשעה הראשונה בעבירה הספציפית הזו") והסתפק בשלילת רשיונו של הרוצח בפוטנציה ל-30 יום.

כעבור שעה וחצי של דו-קרב מרתק בין רחמנינוף למפלצת, הוכרז על הפסקה לטובת לאה המפהקת. ניגשתי בשיא העדינות למפלצת בבקשה לדעת מתי, אם בכלל, יגיע תורי להישחט על ידה. המפלצת פתחה עלי זוג עיניים בגודל של החור בתנוך של שושנה דמארי זצ"ל והחרידה את החדר בשאגה:

"א-י-ז-ה  ח-ל-ק  ש-ל  ה-מ-י-ל-ה  ה-פ-ס-ק-ה  ל-א  ה-ב-נ-ת?"

הבנתי הכל. אבל הכל.

(מסך. הקהל נוהר למכונת הסנדוויצ'ים בקומת הקרקע.)

במערכה השניה, ממש בקרוב - אני מועלה על המוקד.