אני לא יודעת אם זאת רק אני,

אבל יש לי את הלילות המוזרים האלה כאשר אני חושבת על העבר,

משכתבת לעצמי את כל מה שעבר עליי, מצטערת ובו זמנית מאושרת על מה שעברתי בחיים.

יצא לי לחשוב על האהבה הראשונה שלי, האהבה שלימדה אותי מהי אהבה.

גל.

יצא לי לחשוב כמה אהבתי אותו, כמה הוא לימד אותי, כמה עברנו ביחד.

למרות המון מכשולים וקשיים שעמדו בדרכנו עברו הכול והצלחנו להיות ביחד, רק מכשול אחד לא הצלחנו לעבור, אימא שלו.

יהיה פייר מצידי להגיד ששנינו וויתרנו, אבל לא כך היה.

הוא וויתר, אני תמיד הייתי בעד האהבה,אני שיקרתי להורים שלי האנשים הכי יקרים בחיים שלי, רק כדי להיות איתו, רק כדי לנסוע ולראות אותו, והוא...הוא לא היה מוכן לבזבז קצת מכספו כדי להגיע אליי, פחד מהתוצאות, פחד מהעונשים של אימא שלו,

אז כן אני לא מכירה את אימא שלו מקרוב וכן יש המון אימהות שלא הייתי רוצה לפגוש בחיי אבל לעזאזל, אתה בן 16 עוד מעט 17, שחק אותה מתבגר, עשה את מה שברצונך לעשות, תלמד מהי אהבה...

כל השנתיים האלה חשבתי שאני האשמה, תמיד ראיתי אותי בחלום הורסת את הקשר המקסים שהיה לנו אבל לא, זה היה הוא.

אילו היה משחק אותה בשבילי, אילו היה עומד שם לידי כשהייתי צריכה אותו, אוליי עד עכשיו היינו בחד, כי לעומת רוב הקשריים שהיו לי הקשר איתו לא היה רק מיני, הוא היה גם נפשי, היה חשוב לי להיות איתו מנטלית.

כמובן שהנשיקות, החיבוקים, הנגיעות כמובן שהכול היה חלק מזה אבל ניצא מנקודת הנחה שאני והוא ניפגשנו פעמיים והיינו ביחד שמונה חודשים.

אהבתי אותו, הייתי מוכנה לתת את החיים שלי בשבילו, אבל כניראה שהוא לא.

דיברנו לא מזמן ואני מוכנה להישבע שדיברנו כמו שהיינו מדברים אז, עם הטון הרך הזה, עם החשק הזה....אם החיוך הטלפוני הזה...

הייתי רוצה לראות אותו שוב, הייתי רוצה להגיד לו הכול בפנים, הייתי רוצה שיהיה אמיץ...

אילו היה אמיץ, אילו אהב אותי כמו שאני אהבתי....הכול היה אחרת עכשיו.

הייתי מתחתנת איתו....כי הוא היה מיוחד.

חבל,עכשיו מאוחר מידי, עכשיו האמינות בו חסרה, קשה לסמוך על מישהו שאיכזב אותך...

"and will we ever end up together,no i think not it's never to become for i am not the one"

אני מודעת לעובדה אף אחד לא ניכנס לבלוג הזה יותר, אני כמעט ולא פעילה, הבלוג הזה הפך להיות מין יומן כזה, נחמד לקרוא בו מידי פעם=]

הינה כמה תמונות מהתקופה האחרונה:

זה הסיפור על התמונות:

[סיגל[מורה] מדברת שעה על ראש השנה אחרי שראש השנה כבר עבר]:"נטלי תפסיקי לצייר אני דברת"

אני:"ומה יש לך בעיות קשב וריכוז, מציק לך שאני מציירת בזמן שאת מדברת?"

סיגל: אל תתחצפי אליי"

אני" לא התחצפתי אתם לימדתם אותנו לא להתחצף לאנשים עם בעיות "

סיגל" צאי החוצה"

אני:"ברוך שפטרנווווו"

והבחוץ ראיתי את מריה שלי עם הלפטופ שלה=]