לכבוד שבת חנק´ה עורכת את השולחן בצלחת
פרחונית עדינה, לצידה מניחה כוס צרה וגבוהה לתוכה נתחבה מפית לבנה מקופלת כמניפה. אחר-כך
מיינה בתנועות חדות את הסכין והכף לימין ואת המזלג לשמאל.
מן המטבח הזדחל והתפזר לחלל החדר ריח
עוגת הפרג שאפתה בתנור הישן.
תמיד עוגת פרג. תמיד עם מילוי גרגרים שחורים
כאפר.
וכבר כף היד שלה נקפצת והיא מהלכת צמוד
לקיר רואה את מבטיהם של שכניה המטפסים אל זרועה ומשם אל עינייה ואת הגרגרים שהיו תקועים
לאביה בין השיניים.
נכתב בהשראת:
"הסיכום" של אלתרמן
הָעוֹלָם, נִכְבָּדַי – שֶׁאַחֲרֵי כֹּל תְּהִיוֹת
וּפְלִיאוֹת בּוֹ דְּבָרַי אֲמוּרִים –
עָשׂוּי אֶרֶץ, שָׁמַיִם, שִׂיחִים, סְנוּנִיּוֹת,
אֳנִיוֹת, גַּלֵּי יָם, נְהָרוֹת, עָרִים
גְּדוֹלוֹת וּקְטָנּוֹת, יְרִידִים, צְנוֹנִיּוֹת,
כָּל מִינֵי פּטִישִׁים, נְיָר, מַשּׂוֹרִים,
רְחוֹבוֹת, חֲדָרִים – כָּךְ הוֹסִיף לִמְנוֹת
וְלִמְנוֹת – גֵּאָיוֹת, שְׁפֵלוֹת, הָרִים
וּגְבָעוֹת – וְשָעָה שֶׁרוֹפֵא וְאָחוֹת
כְּבָר עָלָיו גָּחֲנוּ בְּבֵית-הַחוֹלִים,
עֲדַיִן הָיוּ שְׁפָתָיו נָעוֹת
וּמוֹנוֹת – קַלָּחוֹת, כַּפִּיּוֹת, סְפָרִים,
מְגֵרוֹת, צִנְצָנוֹת – ומִלִּים אַחֲרוֹנוֹת
שֶׁהִשְמִיעַ הָיוּ: נְעָצִים, כַּפְתּוֹרִים.