אני אוהבת את השעה הזאת בבוקר

שיש עוד חושך והציפורים מתחילות לציץ

שיש קור נעים כזה שמלטף את העצמות ולא חודר אליהן

זאת השעה הזאת, שאתה יוצא החוצה ולוקח נשימה גדולה של אוויר צח ואתה יודע שבכל זאת הולך להיות חם היום.

אז אני בתנועת נוער

ואני אפילו מדריכה

עד כמה שזה יכול להיות חרא.. זה (בסופו של דבר איכשהו) כיף (ביום שלישי חניכה שלי לא הסכימה להכנס לפעולה כי 2 חברות שלה זרקו זבל על הרצפה בגן החדש...תגידו שאין דבר שעושה הרגשה יותר טובה מזה:))

עד כמה שזה ישמע מוזר ולא הגיוני אני מחכה למחנה קיץ..

רק כדי שב3.7 אני אקום בשעה כזאת, אצא החוצה לנשום את האוויר,

וזה באמת יהיה שעה של טיול.

http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=234512&blogcode=4322702

לחשוב שזה היה לפני שנה..

פתאום אני מתחילה לקלוט שאני בת 17

אני אומרת את זה לעצמי וזה לא נתפס

17 תמיד נראה כ"כ גדול..גם לפני חצי שנה

אבל מה אם אני לא רוצה לגדול?

הגעגוע מהפוסט ההוא נשאר אותו געגוע רק שעכשיו אני נעצרת, כל המחשבות נפסקות ונשארת רק השאלה 'מה אני עושה עכשיו'

אני רוצה להשאר ילדה קטנה לנצח אבל זה ברור לי שזה לא אפשרי והטבע עושה את שלו.

אני מתגעגעת לתקופה שהיתי בטוחה שיקרה מה שאני רוצה שיקרה..שתמיד יש מקום לתקווה.

כבר אמרתי שאני אוהבת הופעות שיש קהל של זקנים? :)

היה כיף!