יום שלישי,

4 וחצי- פעולה.

כמעט כמו בכל תחילת פעולה שלחתי את החניכות לבצע משימות

מבט חטוף לסלולרי והופס! SMS "אין מחר מבחן בתנ"ך תביאי חולצה אדומה ואישור הורים"

היה קצת לא ברור,קצת לא מובן אבל כמובן שזה לא מנע ממני להצהול באמצע גן הנשיאים כשאני לבד ואיזה איש יושב מולי על הספלסל ומגכח.

באותו ערב אחרי טלפונים מרובים של אנשים צוהלים שמספרים לי שיש איזה משחק כדורגל של נבחרת הכדורגל שלנו (ממתי יש לנו נבחרת כדורגל?!) ושאין בית ספר, הסתבר באמת שאין מבחן בתנ"ך (ולא בתיאטרון ומתמטיקה). :)

יום רביעי,

8 ורבע בבוקר- שיעור ספורט, או יותר נכון ישיבה באולם ואי עשיית שום דבר מועיל.

עלינו למחשב והתחלנו להעלות נוסטלגיות (אז כן יש אנשים שמכירים את בבאי!)

ב9 היה כינוס שכבתי

מסתבר שיום קודם הנבחרת ניצחה 2 קבוצות שאחת מהן זה בליך.

החיוך זדוני שהיה על פרצופה של המנהלת כשהיא אמרה שהם ניצחו את בליך די הסגיר שכינסו אותנו רק שנדע את זה..

 אניוואי מסתבר שעלינו לגמר אז לוקחים אותנו ואת הי'ניקים למשחק

והכי חשוב.. המשחק נגד בני סכנין!

באותה שניה ידעתי..זהו! זה סימן מאלוהים! היום אני הולכת למצוא את החצי השני שלי, את בעלי, את צפריר האבוד.

10 וקצת-עלייה על האוטבוסים.

הנהג שם את סוס פרא.

10 וחצי- אנחנו עוד על האוטבוסים ברעננה, לא זזים..

 המשחק כאמור מתחיל ב10 וחצי אבל למי אכפת? ראינו סוס פרא :) ואפילו בעברית!

באיזשהו שלב שנראה אחרי שנים התחלנו לסוע, לא שממש שמנו לב כי היינו באמצע צפיה.

אחרי חפירות של מיכל על איך שבגלל שהסוסה בלונדינית יש אנורקסיה בעולם

וחור במוח משירים של מומי לוי, הגענו לחיפה.

כשהגענו המשחק כבר התחיל (0-0) ומסתבר שבאמת יש לנו קבוצת כדורגל!

אחרי ניסיונות הבנה כושלים ומורל שגם לא בדיוק הלך הלכתי עם דרור לכיוון הקבוצה השניה לחפש את בעלי לעתיד.

בהתחלה רק ישבנו ליד הקו המפריד, כל פעם שהגוש בנים החליטו שבא להם לצרוח מלחמה הבאנו התנגדות מוחלטת בקריאות שלום (אחווה, הרמוניה,אהבה).

מעבר לקו המפריד ישב אחד החברים של בני סכנין וזה הלך משהו כמו:

-למישהו מכם קוראים צפריר?

+ לא

-אפשר לקרוא לך צפריר?

+ אממממ נהה

-פליזזזזזזז

+טוב, בסדר.

הייתי כל כך מאושרת! סוף סוף מצאתי את היעוד שלי בחיים, את הצפריר שלי!

ברקע ממשיך המשחק..

כל פעם כוסית אחר מהנבחרת שלנו נופל ומתחיל לבכות

איכשהו הקבוצה שלנו הבקיעה גול

ישר כולנו צהלנו ויצאנו במחולות

ואפילו עשיתי גל כושל עם המורה להיסטוריה:)

המשחק ממשיך והופס! באופן לא ברור ביותר עשינו עוד גול!

הפסקה.

גול לבני סכנין, גול לנו (שאף אחד לא ממש שם לב אליו), נגמר משחק וניצחנו!

מסתבר שהקבוצה שלנו אלופת הארץ והיא נוסעת לצ'ילה לשחק נגד קבוצות מהעולם.

כולם שמחים וצוהלים, ורק צפריר, בעלי החמוד, שבוז.

ממש התבאסתי.

אז אני ודרור הקפנו בריצה חצי מגרש רק כדי להגיע עליו ולנחם אותו.

קבענו שנתראה שנה הבאה באיזשהו משחק

ועד אז?

נשאר רק לקוות שלא תבוא מישהי אחרת ותכבוש את ליבו.

ונשאר גם למצוא איפה יש לנו מגרש כדורגל בבית ספר.

לסיום, כמה דברים שלמדתי מהמשחק:

# איך אמורים "רעננה זונה, רעננה מוצצת" בערבית (היי אל תנסו להכחיש)

# כמה דברים לגבי זהותו המינית של המורה לספורט.

# חיפה זאת עיר נטולת גלידה.

#עידן הקרח בעברית זה מעפן

#מומי לוי גיי!