שלום לכולם :]
אז כן, נראה שבשעה 11:01 בבוקר יום שבת, בשעה שכל אדם נורמלי ישן בה,
החלטתי לכתוב לכם פוסט עם כוס שוקו ביד (שעלולה ליפול על המקלדת בכל שניה)
לא שיש לי כוח האמת,, סתם חשק להעיף את הזוועה שבפוסט הקודם (תמונות כמובן)
הנתחיל לחפורנה? (הו דינה, הו דינה שרם)
איילון
באחד הימים בחופש, אין לי מושג איזה יצאנו אני עמית ויעלי ואיילון. (דריה לא נכחה בארוע כי היא נוטשת אנשים ועברה לאשקלון לחצי חופש)
אז ארזנו תרמילים גדולים מלאים בכל הדברים שיעזרו לנו להתמצא בשטח הפתוח, קניון בישראל:
מראה, טיק-טק בטעם תפוז וטיק-טק בטעם מנטה, פלאפון עם מצלמה, בקבוק מים, כסף, עוד כסף, כל מיני דברים לא נחוצים שנשארו לי בתיק ואנחנו מוכנות.
מתישהו אני אעלה תמונות משם
את האמת? נהננו כל-כך (למרות שהנעליים שנעלתי הרגו אותי) ראינו מללללאאא ב"ח (בנים חתיכים) בכל מקום (עמית? ב"ח זה דה זה וו של א"ח? אוכל חתולים מהפוסט יום השואה?)
בנסיעה חזרה כל מטר היה איזה בן חתיך שהראב לנו את פניו היפות,
ואז. אז זה קרה.(נימת סדרה מתח)
בעוד אנו עוברים באיטיות רחוב אחד עם המכונית, בחור עם חולצה לבנה ושיער שנראה עומד רק מחשמל עמד במדרכה רוצה לעבור במעבר חציה (מחונך)
זה לא היה אחר מ...
"זה היה איתי תורג'מן??" שאלתי את הבנות אחרי שהוא עבר מאחורינו. עמית פתחה במשפט: "כן גם לי הוא היה קצת מוכר..."
אבל אז יעל קטעה אותה בצעקה: "איפה??? איפה??!!!!" וביקשה מאביה להסתובב עם המכונית כדי לראות אותו, אבל לא יכולנו. יעל כעסה עלינו כי לא אמרנו לה את זה מקודם.
מסעדת יוקרה
יצא לי לבקר בהמון מסעדות בחיי, אך מעולם לא יצא לי לבקר במסעדת יוקרה ברמה של זאת שביקרתי בה אתמול.
אני כמובן מדברת על חדר האוכל של הקיבוץ "גבעת ברנר" אז נכון אני מושפעת מסבתא שקוראת לזה "מסעדת יוקרה" בציניות גמורה, וזה אפילו לא מצחיק אבל מילא.
לבסוף, החלטתי להצטרף אליהם( סבתא, סבתא רבא, סבא חורג ואחותי) בנסיעה לשם לאכול צהריים- אמרתי לעצמי שלא יכול לקרות כלום, ולפחות אני לא אכל גם היום שניצל תירס מהמיקרו.
כמובן שפסלתי את האפשרות שאי-אילו בנים חתיכים יופיעו להם- שהרי זה בסך הכל חדר אוכל של קיבוץ..
אך נדהמתי.
ראשית- בחור עם שיער חום ועיניים ירוקות מדהימות, שרירי בטן (ראו דרך החולצה!!!) וגוף מהמם. הוא היה ממש מפיל.
אחר, בחור בייביפייס חמוד לאללה עם עיניים חומות ושובבות ושיער שטני בהיר.
היה גם אחד עם שיער בלונדיני ועיניים כחולות שהיה כל-כך חמוד וחייך כל הזמן..
אבל יותר מכולם.. פוסט בצעדים איטיים עם המגש ביד, זה היה הוא. הוא היה כל-כך חתיך,
שאני בטוחה שכל אחת מכן הייתה ישר מתעוורת כמוני.
היה לו שיער שחור-שחור שנפל לו קצת על המצח, ועיניים כחולות-כחולות מהפנטות, והוא היה גבוה כזה, (יעל: "עכשיו הולכים לאכול בגבעת ברנר!") הוא היה פשוט מדהים.
כמובן שניסיתי לצלם אותם בפלאפון אבל לא הלך לי :/ הם היו יותר מידי רחוקים.
וכאן תם הפוסט :]
בהצלחה לכל הקוראים האמיצים שקראו את הפוסט הזה,
לאלה שהולכים לקרוא את הארי פוטר באנגלית,
ולאלו החכמים שמחכים כמוני לגירסה העיברית.
מיכל, הזאתי שכותבת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
