שלום לכולם,

כאן מיכל (תודו שהצלחתי להפתיע אותכם!)

להפתעתי הרבה, ב"יום שבועות" שאירגנה המחכנת שלנו, מצאתי את עצמי מצביעה ואומרת לה בלב גאה ובטן ריקה ומקרקרת שאביא פחזניות.

מי שלא יודע מה זה פחזניות, זה בצק עם המון קצפת. המון.

בשוק טוטאלי שכזה הבחנתי בעובדה שעמית ויעלי לא אוהבות פחזניות (אילו היה לי פרו הייתי שמה פרצוף המום, אבל אין לי *מניאקים שכמותכם- אי אפשר לקנות לי??* אז אסתפק בזה-  :0  )

הו, טוב שקיימת דריה שתוכל לתמוך בי ולהודות שזהו דבר אלוהי.

ינאי: "שומניזם"

גילה כמובן הייתה גאה בי כמו כל אמא תמנייה (או משהו כזה).

כצפוי, ערן הדפוק החל ב"קרב פחזניות" כהגדרתו, בתנועת עכוז סקסית שכזאת ומתיחת ידיו מעט קדימה כאילו הוא מתחיל "חץ" בשחייה.

שיערו הבלונדיני נוטף הקצפת שעמלתי עליה כה רבות (כלומר, עמלתי בנסיון לנקות את הקפצת שהעפתי על קירות הבית) ויידו הלבנה-שבשיעור-ספורט-הופכת-לאדומה שמטיחה על שגיא את הפחזנית שבהוראת גילה(המורה) נתתי לו (הפחזנית השניה)

הו.. אילו רק יכולתם לראות את המסדרונות המפוחזנים (משטרת הלשון?) שלנו, כשמה שהכנתי מרוסק על הרצפה, גם אתם כמוני הייתם פורצים בצחוק.

אך כמובן, הדבר המצחיק ביותר שלא זכיתי לראות הוא שערן כיוון את הפחזנית על שגיא (עלק) ופגע בעמית ויעל. למראה ההבעות ההמומות של הבנות, ערן רק משך בכתפוי ואמר "סליחה זה לא היה מכוון אליכם" ורץ משם בריצה מטורפת שגרמה למכנסיו ליפול נמוך ממה שהם כבר היו (שזה בעצם מתחת לתחת)

ולארועי אתמול בערב.

אחרי שהורי הענישו אותי לא ללכת לבר-מצווה של תומר, עשיתי משהו שפל. עשיתי משהו מביך (בשבילי) עשיתי דבר אתחרט עליו כל חיי. אמרתי להורי שתומר הוא החבר שלי.

אמא עשתה לי את שיחת ה"אל תעשי את זה שוב" וה"בפעם הבאה באמת נעניש" והסכימה לי ללכת.

אולמי אליסון היו מפוארים ומטופחים בערך כמו שוק רמלה (סתם סתם)

הדיי.גיי שם שירים מיזרחיים כמעט כל הערב.

והנה כמה ציטוטים נחמדים מאתמול:

*אני ועמית מביטות שתמונה של תומר בבוק על איזה בניין במתחת כתוב: "קסטרו מאן"*

עמית: "קסטרו מאן??!! מילא קסטרו וומן!!!"

*הדיי.גיי מודיע בקול חגיגי למשפחה החצי תמנית וחצי תורכית של תומר שהוא שם שיר תמני מין השורה*

עידו: "אללה תמנים!"

*דממה באולם*

וזה היה כ"כ מצחיק כי כולם שמעו מה עידו צעק D:

כשתומר עלה עם מנגינה לנאום "תודה להורי שהביאוני עד הלום.."

עידו ונועם (עוד ילד) צעקו ביחד: "תומר תעשה לי ילד!"

משהו שאתם רוצים לספר לנו?

באמצע ריקוד הסלואו של תומר ואמא שלו, אנו מביטים על המסך שהיה מעל כל הראשים.

אנו מסתכלים יותר טוב ומגלים שזה על ערוץ נשיונל ג'אוגרפיק. על המסך הססגוני הראו תמונות של זברות, פילים ושאר חיות מזדווגות. יותר מצחיק מזה לא יהיה.

אני החלטתי ח-משמעית, שאחרי השיר של התמנים אני צועקת: "רוסים לשלטון!" ינאי אמר שיהרגו אותי, אז וויתרתי ל הרעיון.

בשיר התמני, החזקנו ידיים והתחלנו להסתובב בצעד תמני שכזה.

עידו כמובן, התמני המומחה החל לרקוד עם דודות וסבתות של תומר בלהט.

אנו, מביטים על עידו ומנסים לחקותו. לבסוף הסתפקנו בלדרוך אחד על הרגליים של השני.

מירב (עוד ילדה) החלה לרקוד ולזוז. סבתא אחת נעמדה לידה והחלה לזוז כמו מירב.

זה היה מפחיד.

כשתומר רקד סלואו (אחרי אמא שלו) עם ספיר (ילדה) עידו העז והחל לרקוד סלואו עם מירב.

סבא אחד נעמד לידם והחל למחוא-כפיים בשמחה והתלהבות.

לילה טו לכולם,

הולכת להשלים שעות שינה.

מיכל.

(הפוסט נכתב בנושא "העתיד" בתחרות של הבלוג ביסלי עיצובים)

העתיד.

העתיד יהיה שונה, אני בטוחה בזה,

אך כמה רחוק הוא.

שוב אתעורר עם עלות השחר (לפעמים יכולה להרוג את עצמי)

לא אצליח להיות אחרת (לעולם)

אני אהיה אני, לבדי (בלי כולם)

רק אני והכאב.

 

אבל העתיד שלי יהיה שונה,

אני בטוחה.

אבל העתיד שלי יהיה שונה,

אך כמה שהוא רחוק.

---

הזאתי שכותבת.