בוקר טוב לכולם, כאן עמית והשטויות שלה בפוסט פריצה חדשני : )

בגלל שלמיכל כישרון עיצובי מזעזע בהתאמת צבעים, וזה בלשון המעטה, (יעיד העיצוב הקודם שאינני רוצה לקשור את שמי אליו) החלטתי לפרוץ לבלוגה של מיכל באכזריות, כלומר ביקשתי ממנה את הסיסמא דרך האייסיקיו, ולשנות לה את העיצוב.

בגלל שמחקתי את הבלוג שלי, ואין לי מקום אחר לכתוב בו מסרים שנונים ואיוולים החלטתי לעשות את זה כאן:

שרה שרה שיר שמח!

סיימתי, היה קשה, אבל תודה על האוזן הקשבת :)

ובכן, מחר אני נוסעת לטבריה מה שאומר שאני צריכה לקום מוקדם, אבל ההיגיון אומר לי שזה לא הולך לקרות.

נו מילא, אני תמיד יכולה להישאר ערה כל הלילה ואז להשלים שעות שינה בסק"ש (או שמא כותבים ש"קש?) שלי.

אני מתחילה לשים לב שאני מאבדת את יכולת הכתיבה שלי. אני לא זוכרת איך כותבים מילים קלות כמו החלטתי, או סק"ש/שק"ש שעדיין תעלומה בעייני.. אתם חושבים שאני מתחילה להיות דיסקלטית?

ועכשיו נותר לי להתנחם בעובדה שאני עדיין יודעת לכתוב אגס בצורה נכונה.

*מקרה אמיתי*

אמא: עמיתי, איך כותבים אגס, עם ע' או עם א'??

-שתיקה-

9:57 יום שישי, 17 באוגוסט:

סליחה שנעדרתי, אבא שלי ירד למטה באבע בבוקר כדי לעבוד!

ל ע ב ו ד !

אז אני, כמו חתלתול, נזהרתי וסגרתי את המסך, ניתקתי את הערכבר וקפצתי למיטה כשאני נזהרת לא להרעיש, הקטע שזה לא הצליח לי.. שימו לב לסיטואציה:

אבא יורד במדרגות ואני קופאת.

במהירות אני סוגרת את המסך של המחשב ונשמע ביפק קטן שמודיע שהוא נסגר.

אבא לא שמע ואני נשאתי תודה קצרה לאלוהים.

ניתקתי את העכבר והנחתי אותו בזהירות על השולחן ואז הזתובבתי ותקעתי את הזרת במאוור.

רציתי לצעוק: "אוווווווווווווווווץץץץ'!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!" אבל התאפקתי וקיללתי בליבי, את המדינה ואת המאווררים התקועים שיש בחדרים של ילדים תמימים שרק מנסים לחמוק מההורים שלהם בארבע בבוקר.

ואז, תוך ניסיון משכנע לעשות את עצמי ישנה, נרדמתי!

לגור בקומה הראשונה שעל יד הסלון...

אז מיכלולי, תתחדשי.

מקווה שאהבת : )

לא לשכוח להתקשר אלי!

הלכתי להתקלח ואז להמשיך לארגן את התיק המזורגג לטבריה,

תיזהרו ממאווררים!

הייתי פה, מדהימה, יפה ומושלמת,

עמית 3> (והשטויות שלה)