הלאה! אל המרחק

אמא! שם במרחק,עוד מצפה לו דרך ארוכה..

אל המקום בו אמא מחכה..

מעבר הר וים

הלב רוצה לשם,

רוצה לעוף עם אמא-

למרחק!!

*מילים באדיבות מיכל : )*

______

דריה:

הנה עוד כמה ציטוטים :]

הוא מביט בי,

שיערו הבלונדיני עף ברוח הקיץ החמימה.

אני טובעת בעינייו הכחולות-כחולות,

ובמבט החודר הזה שלו.

הוא אומר לי: "טסס... אווץ"

אני עונה לו: "מה, אני כ"כ יפה?"

הוא: "לא. את פשוט דורכת לי על הרגל."

______

רציתי לומר לכם

אני מצטערת,

אבל אני מתנגדת לכל הרעיון של משפטי הפתיחה המפגרים.

מה, מישהו מסתכל עלי וחושב לעצמו:

"וואי, איזה כוסית. מעניין אם אבא שלה גנן."

______

הלכנו לדריה ורצינו לבדוק עד כמה טמפון באמת עוזר.

לקחנו כוס מים וכמובן טמפונים שקיבלנו מתנה מראש1.

מה שדרוש כמובן לכל ניסוי שישנה את ההיסטוריה

היא מצלמה כמובן,

לתעד את קימוטי המצח בנסיון לחשוב

כיצד הוא מתנפח כ"כ בכוס המים הקרים מהמטבח של דריה?

כיצד המרקם העדין כ"כ לא נפגע?

וכיצד למען השם מישהו אי שם למעלה בעורכים של ראש1 חשב

שטמפונים היא מתנה ראוייה להוסיף לעיתון?!

כשיש בנים (ינאי) המנויים לעיתון ויכולים לדחוף אותו לאף?!

(אהמ יש-לה-ביצים אהמ)

מכיוון שהניסוי שלנו לא כ"כ חשוב בהיסטוריית היגיינת הנשים,

יעל החליטה לצלם אותי בעודי שמה את הטמפון החביב ליד אוזני כעגיל.

יעל: "מיכל! אל תעשי פרצוף אומלל!"

אני: "אני לא עושה פרצוף אומלל! אני עושה פרצוף של מישהו ששם טמפון במקום עגיל!"

טמפונים מזכיר לי את ה-טמפומט.

מכיוון שאין לי כוח להעלות את כל התמונות מקניון גבעתיים (איתכם הסליחה ואיתי המייקל לואיס)

בטח שלא עכשיו אולי מתישהו אחר (מצטערת יעלי)

אני מעלה רק את התמונה של ה-טמפומט.

תמימות לגמרי כשכל רצוננו הוא לבדוק עד כמה יעלי סקסית מבר רפאלי וכמה התסרוקת שלנו נראית מעולה וכמה חסר נייר נכנסנו אל שירותי הקניון.

אחרי סידוריינו הנמצאים ברומו של עולם בדרכנו החוצה,

הוא היה מולנו,

גבוה ומחוייך.

ה-ה-ה-טמפומט.

(הטמפומט, מלשון, טמפון, מלשון להגיד ליד אנשים זרים "הוא היה לחוץ כמו טמפון" מלשון לחץ, מלשון שיעורי בית, מלשון אילנית, מלשון רוע, מלשון שטן, מלשון גהנום, מלשון אדום, מלשון דם, מלשון המחזור שסופג הטמפון)

הנה הוא:

ריפקט, דה טמפומט פיל באק!

הפאק היחיד בו זה שהוא לא עבד!

שמנו 5 שקלים בשביל טמפו בודד אחד (גנבים! רמאים! בני זונות! גבי!)

אבל לא יכולנו לסובב את הידית הזאת כמו שיש במכלים של הסוכריות ליד המכולת השכונתית.

שילכו להזדיין :/

זהו!

סיימתי את הפוסט!

סוף-סוף (סוף לשרב)

איתכם הסליחה ואיתי המייקל לואיס שהוא יצא די נוראי ולא שנון כמעט,

_______________________ (דמיינו שכתוב שם אחלה סיבה למה)

שבת שלום ומלאה בארוחות אצל הדודים הטחונים

(כמוני אהמ אהמ)

מיכל,

הזאתי שכותבת וסוף-כל סוף כתבה פוסט ויש לה אפילו מכנסי גלישה!

נ.ב-

יש בלוג באמת נורא מצחיק ושנון,

שאני קוראת בו כבר די הרבה זמן.

כדאי לכם להיכנס גם!

שנינות זה לא מקצוע (אם לא הבנתם, אתם אמורים ללחוץ על ה'שנינות זה לא מקצוע')

תהנו, תצחקו, תהרסו את העיניים ואל תשכחו להגיב לו :)

עכשיו באמת זהו,

מיכל.

שעת סיום: 16:25!

:O