משימה ב' בבלוג הזה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=425006
בלונה פארק של החיים שלך
ללונה פארק שלך,
אקנה כרטיס מוזל
[כרטיס מוזל זה רק לחברי מועדון הלבבות השבורים שלך
לפחות יוצא מהכרטיס המחורבן הזה משהו שימושי]
אני יודע שהדבר האחרון שיש במקום הזה
הוא כיף
[אבל אני מתעקש להיות צודק]
נאנח,
מחזירים לי כרטיס חצויי בקופה.
אני לא מסוחרר,
פשוט עליתי יותר מידי פעמים
על רכבת ההרים שבליבך
זו שעושה יותר מידי לופים בחיי
אולי,
זה כי רציתי רק תמונה עם משהו ששיך לך,
אבל אני מפספס כל הזמן.
[עוד פעם אחד ואני מקיא את כל השקרים שלי]
אם אין תור,
אעלה שוב על הגלגל הענק של הרגשות שלך
אתפל לא ליפול
[שוב. זה יותר מידי כואב]
וכמובן,
הגורל חורץ לי לשון,
נפלנו שנינו-
אני, והאגו מטה.
את האגו ירמסו זרם חצויי הלב שלך,
ואותי תרמוס
המלכה בכבודה ובעצמה
- את.
[באמת איזה כבוד]
בספינת האהבה של הפיראטים
אתהפך באיטיות לצליל הצעקות
[הצעקות שרציתי לצעוק כבר מזמן]
קשה לנשום,
הדם זורם אל הראש,
זה עושה לי בחילה
רק לחשוב
כמה טעיתי.
אני לא הולך ישר
כי קרוסלת השנאה שלך
עדיין מסובבת את ראשי
כל שנותר הוא לעצום עיניים חזק
זה עוד מעט נגמר.
[אבל את יודעת שאעלה שוב רק כדי לטעום מעט מכאבך]
ואם רוצים לצאת החוצה,
חייבים לעבור בחנות מזכרות
[מין טריק שיווקי מטומטם שגורם לי לקנות דברים
שאיני זקוק להם
שיזכירו לי אותך כל הזמן]
אז אכנס, ואמלא את ידיי מכל-רע.
והמוכר ליד הדלפק
[נראה לי קוראים לו המצפון שלך]
מביט בי,
מניד בראשו כאומר
"שוב אתה?
כמה פעמים תבוא לכאן
תבין שוב שאין לך סיכוי
ותחזור?"
וכחבר מועדון,
זה לא עולה לי הרבה.
[מחצית הסכום אני מניח, אני לא בודק]
מרוקן את הכיסים [שבלב]
מוציא
מטבעות של שמחה,
שטרות של אושר,
[אולי כמה אגורות של חיוכים]
והמוכר נשאר אדיש,
רק פותח את קופת ליבך [מעולם לא גיליתי איך עושים זאת]
וממיין את כספי,
את תשלומי לסבל שלי,
אל תוך מגירות של פלדה.
עם לב מרוקן,
ושקית של בולשיט זול
שמתפרק בתוך שניה
[עובדים על כולם בעיניים]
יוצא מהלונה-פארק.
ומחר,
באותו הזמן,
עם אותה שקית עם עוד בולשיט,
כשבידי כרטיס חדש חצויי
[בדיוק כמו הלב שלי]
אהיה כאן,
כמבקר חדש
בלונה-פארק של החיים שלך.
מעניין מי לימד אותי לאהוב.
אל תלכו אליו,
הוא חרא של מורה.
סופשבוע נפלא לכולם,
מיכל.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
