אז, סוף-סוף הזזתי את התחת השמן שלי לכיוון ה"עריכה" בבלוג והחלטתי לכתוב לכם פוסט על היום בריכה שהיה ביום שני.

כל שכבת ז' לשעבר התייצבה בבוקר יום שני בבית הסבר עם בגדי-ם, מגבות, קרם הגנה (טוב נו, בלי קרם הגנה, הם רוצים שיזוף) ועוד כמה דברים חיוניים לחייהם הפרטיים (מי אמר טמפון ולא קיבל?)

הגענו לבריכה, ואצנו-רצנו לעבר המים הקרירים במקצת (אני: "אל תלכו למים הנמוכים! יש שם מלא פיפי של ילדים קטנים ושל שגיא!")

אני, דריה יעל ודנה (ילדה שנדבקה אלינו) היינו בבריכה, בעוד עמית ישבה בחוץ כשעליה בגד-ים ובגדים מעל.

היא לא רצתה להיכנס. בשום פנים ואופן לא.

כמובן, זה נורא בער בעורו התמני של עידו (האם עור כהה יכול לבעור? האם שמים לב לכך?) והוא הרגיש דחף עז להרטיב את עמית, ולכן התגנב מאחוריה, דחף אותה בגסות למים, (כולל הבגדים!!!) ובצעקת "אהההה!!!" וכמות מים שמתאימה לליוויתן השפריצה לכל עבר.

היה מצחיק, אילו ינאי היה רואה את זה (ינאי: "אה.. חורף 88...)

אחרי שיצאנו מהבריכה היה לנו חשק מטורף לצ'יפס (או כל אוכל אחר, העיקר שנאכל כבר!)

התארגנו כמובן עם כסף, אז הלכנו אל הקיוסק.

בעוד שאנו מחכות לצ'יפס, לא יכולנו שלא לשים לב לעיניו הממהממות של המוכר.

היו לא עיניים כחולות-אפורות-ירוקות, אבל לא אף אחד מהצבעים האלה,

זה היה מדהים.

אחרי שקיבלנו את הצ'יפס, התיישבנו בכיסאות הנוחים לאכול.

כשסיימנו, לקחתי מכל אחת כסף והלכתי לקנות לכולנו גלידה.

בעוד אני משלמת למוכרת (יש מוכרת ומוכר) המוכר שאל אותי: "את רוצה צ'יפס?"

אמרתי: "לא" אז הוא אמר: "בואי, אני אתן לך על חשבוני, את צריכה לאכול" אז אמרתי טוב והוא הביא לי קצת צ'יפס בקופסא.

כמובן שהחברות השמנות שלי אכלו לי את כל הצ'יפס, אבל זה ממש לא העיקר.

וחזרנו הביתה, עייפים, מותשים, ועם אצבעות מקומטות של סבתא.

****

יום רביעי היה היום האחרון ללימודים, אבל אף אחד לא קיבל את ההרגש הזאת, כי לא חילקו לנו תעודות (יאיי!!! ^^ )

אני, נכנסת בבוקר לז'2, רואה את תומר ודופקת ת'צעקה של החיים שלי.

כולם המומים ושואלים: "מה קרה?"

אז אני אומרת: "תומר..!! אתה מאחר טיפש!!!"

תומר ההמום שואל אותי: "לאן אני מאחר?"

אז אני אומרת: "למצעד הגאווה!!!"

ומתחילה לברוח כי הוא רצה להרביץ לי ><

טוב, כאן תם הפוסט החמוד שלי (כן, חמוד :S )

מיכל, הזאתי שכותבת.

נ.ב- שובצתי להקבצה א' במתמטיקה, והקבצה א' באנגלית.