אז החזרנו היום בבוקר ספרי לימוד.

לא, אני לא עבריינית כמו ערן, לא זרקתי אותם למדורה בל"ג בעומר- למרות שבהחלט שקלתי את זה, אומר להגנתי.

המורות החליטו שזה נורא מקורי להראות לנו את הסרט "זורו"- ואפילו בלי בנים חתיכים שנוכל לבהות בהם בזמן הסרט! (נראה לי שהשחקן ששיחק את זורו הצעיר הוא אורלנדו בלום- אבל, הרעש ואלו שהסתירו...נו.. לכו תדעו עם השפם המזעזע הזה!)

ברצוני לשתף אותכם בדבר מה.

כבר חמישה שיעורי תאטרון אני שמה לב שהמורה לתאטרון הומו.

לא ניתן להכחיש זאת. צורת הדיבור שלו כזאת, איך שהוא זז, הולך, או כל דבר אחר.

אני מנסה ומנסה לשכנע את עמית שהוא הומו! היא מסרבת להאמין! (כי אני די בטוחה שהיא מאוהבת בו, אצל ינאי נפלט לה שהוא חמוד) היה לה קשה מאוד לסתור אותי כשאמר את האמירה הבאה:

*המורה, מביט על ערן במתעטף בבד וורוד שמצא ובקול מהורהר אומר:*

"אני באמת חושב שחבל שהפכו את הצבע הורוד ל'צבע של בנות'. אפילו התחלתי ללכת לאחרונה עם חולצות ורודות."

נו, הומו או לא?!

יום רביעי היה שיעור תאטרון האחרון השנה (עמית: "הללויה!" אני: "אני עוד אוכיח לך שהוא הומו!") התקיים בכיתה י"א3.

כמובן שהיה קשה לי מאוד להכחיש שהמורה הומו, כשהתחיל לחקות את הרקדניות שראה בהופעת ריקוד שהלך אליה. לדעת עמית זה היה מדהים ושהוא הגיע לרמת משחק מדהימה אבל אני...

טוב, אני חשבתי  אחרת..

הרגל של עמית עדיין לא מתפקדת כראוי, בעתטי בה ולחשתי: "מה אני אמרתי לך?? מה אני אמרתי לך??"

השיעור היה שקט כי ערן נוי וסוף הבריזו (לא. הם לא חולים המורה.)

אז... היה דווקא די נחמד.

התחלנו במשחק 1,2,3 שזה משחק שבו יש שלושה משתתפים. לאחד מותר להגיד מילה אחת, לשני שתי מילים, ולשלישי שלוש, ולפעול ע"פ סצנה. אני, קרין ונוי (השניה) עלו ל"במה" המאולטרת שהשגנו (רצפת השיש.) אני הייתי הסדרנית, קרין אחת שמפריעה, ונוי אחת שמפריעים לה בקולנוע.

כמובן, גם בהצגה הזאת כמו בכל מקום אפשרי מצאתי את עצמי טוחנת את הפופקורן של זאת שמפריעה (עמית: "אל תשאלו אותי איך!")

מבין 'המון' התלמידים עמית צעקה לי "אפילו בסצנה את טוחנת!!!!!!!!" אני, שהותר לי לומר רק מילה אחת, מצאתי את עצמי עוצרת את הסצנה לפני מבטו הקוקסינלי של המורה ההמום, והתחלתי לצעוק על עמית: "לפחות אני לא משמינה! לא כמוך!" (לעילגים ותומר- זה שש מילים)

עמית הפסיקה במהירות את שירתה "ומיכל השמנה! ומיכל השמנה!" בטון ינאי כזה, היה לה בא פופקורן.

בתום הסצנה, כמעט לעיניו של המורה כיוונתי אל עמית את אצבעתי האמצעית (המוכרת כיום בכיני זין)

ואז, כשהורידתי את אצבעתה המשולשת, המורה הסתובב אלינו. עמית, כדי להחזיר לי ולא לגרות את המורה, הסתרתה את האצבע המשולשת שכיוונתי אליה.

 בתגובה לוחשתי לה: "מה את מסתירה ממנו! הוא אוהב את זה!" (ושוב לעילגים הקוראים פה ולתומר- כיוונתי עליה אצבע משולשת, ואם המורה הומו, הוא אוהב את זה- תומר, מי כמוך יודע.)

לדנה היה מותר לומר מילה אחת בלבד. היא ניסתה לגרום לכלב שלה לקפוץ. אני, במקומה הייתי זונחת את הגישה האלגנטית של "קפוץ" והייתי אומרת: "כוס-אמא שלך! הכלבה הזאת! קפוץ כבר!"

בר (הבת) גילתה לנו שהיא נולדה ביחד עם נדב באותו יום.

דנה: "יואו תארי לך נולדתם באותו בית חולים! אני מדמיינת את שניכם שוכבים *כולנו מזועזעים* באותו בית חולים!"

אז היה טוב, וטוב שהיה, אין יותר שיעורי תאטרון, או מדעים, או ספורט.

נקדיש את החלק הזה של הפוסט לכמה אנשים שבלעדיהם יכולנו לשרוד את השנה הזאת:

סורנה- קולך החלוש וגופך הדקיק נתנו גישה שונה לשיעורי מדעים (יאלה באלגאן!!)

העברת את החומר נכון, עדיין היית גמישה (ולא ינאי, לא במובן הפיזי, תפסיק לפנטז..) והעברנו את השיעורים האלו איתך בסבבה. אבל מאחורי כל מלאך יש שטן קטן שנועץ לך את השיפוד עם שלושת הקרניים שלו בתחת שלך. פרק תשע האבוד!!! הו פרק תשע!! ויזכר לנצח אותו הציטוט שלך, עמית ושלי:

עמית: "נכון! ויש גם לטאה שרצה מאוד מהר על המים!" את: "ויש גם חרקים שהולכים על המים." אני: "גם במומינים היתה אחת שהלכה על המים!"

גאל- גם בצרפתית וגם בהיסטוריה. אחת המורות הבולטות בתכונותיהן לגרימת שיעמום מידי או לחלופין רצון עז לזרוק על השולחן שממול את הספר צרפתית. אבל אחרי הכול היה כיף בשיעורים שלך (עלק :/) וראינו סרטים ועשינו עבודות קלות להגשה. היה נחמד. אתם מכירים את המשפטים שאומרים לך ולעולם לא תשכח? גאל, אזכור גם אזכור! כי כולנו בעצם היסטוריונים קטנים! (בשיעור הראשון אמרה לנו "אנחנו היסטוריונים קטנים")

טובה- היית נחמדה יותר מכולן, גרמת לנו להזיע, להשקיע, ולקבל מחזור ארבע פעמים בחודש רק כדי לא להשתתף בריצה. אוהבים אותך  D;

ענת- נזכור לך את התקופה האחרונה כתקופה הטובה ביותר שלך. שיעורים חופשים ו"עבודה בחוברת" עושים לנו טוב. ענתי, זה נכון שהבנים התאמצו לעשות רעש רק כדי לעצבן אותך, זה נכון שככיתה זרמנו איתם, וזה גם נכון שאנגלית הוא מקצוע משעמם רצח והעברת אותו בשיעמום רצח כפליים. אנגלית שליטעעעעעעע (אומרים שגם דורה בקטגורייה, אז זה קצת מוזר לא?)

סיגל- טוב, באמת שאין מה לומר פה. כל השנה לא היו ממך שיעורי-בית וידעת להתלבש כראוי (כשניסית לחקות דמות טלוויזיונית והתלבשת כמו פלורסינטה) נזכור גם נזכור! סיפורים שנונים כמו "עץ הדובדבן השבור" או שירים כמו "בגניבה" כנראה שלא יזכירו לנו משהו במהלך החופש, אבל התמונה של רועי וספיר מציירים עננים באוויר תישאר.

לילך- נו היא בלונדינית... וממש ממש טובה ב'ארץ-עיר' וחוץ מזה נתנה לי 100 במחצית הראשונה, אז נעביר אותה בצולעות כי אני שונאת אטלסית :/

ליברמן- כבר הזכרנו ששיעורים חופשיים עושים לנו טוב, אתה הייתה האליל שלנו (בשביל תומר גם אליל מין). תמשיך ללכת בדרך הפנדה וגם תעבור בדרך במקלחת או לפחות תשים דאודוראנט!!!

גילה- נזכור את אותו היום בו הקצבת לנו ארבע וחצי דקות להעתיק, כי גדול היה אותו היום ונדיבותך תיחקק לנצח במוחנו הזעיר. ועל אף שחשבון הוא לא המקצוע האהוב עלי, למדנו ככיתה כיצד להתמיד בו או לחלופין *אהמ, שגיא, אהמ* להעתיק תוך שבע דקות את השיעורי בית מהמחברת של קרין. מחנכת יש רק אחת, וזו את.

גבי- הו גבי, גבביה. שלוש שעות מיגעות עברו על כוחותינו יחד איתך. שלוש שעות שלידן גהינום הוא גן משחקים. כבשת אותנו ברשעותך ומדמותך צמחו ופרחו ציטוטים כה שנונים שזה משהו. גבי, היית האור שלנו. נו, זה שבקצה המנהרה אבל בסוף מסתבר שזו היא רק רכבת אמתנית שבאה לדרוס אותך.

הו גבי, גבותיך העבות שלא כדרך הטבע יפחידו אותנו בכל פעם מחדש, יעבירו בנו צמרמורות קשות ורעדים. ישנם סיכוים שנמשיך איתך גם לכיתה ח'.

האימה.

גבי, עדיין זוכרים את הטיול השנתי שעברנו ביחד, אבל כבר לא זוכרים את השם האמיתי של אזולי וכוכבי. תמיד ניהיה שם בשבילך, אוהבים אותך.

את הפוסט כתבה עמית אני סתם העתקתי ושיניתי כאילו אני כתבתי את זה. (את החלק הראשון על השיעור אני כתבתי אצלה בבלוג! היא כתבה על המורות!)

בגלל שלא בא לי לחפור יותר אספר לכם בפעם אחרת על דברים אחרים שקרו.

מיכל, הזאתי שכותבת.

נ.ב-

1. עמית, הלך עלייך אם את מרחיבה לי את התגובות!

2. עמית, זאת שייצגה את כל המחוז בעבודות שורשים בצרפתית וקיבלה מקום ראשון! (הגענו למספר 18 פעמים שאמרו את זה ספרתי נכון?)

3. טוסו לבלוג הזה: http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=368956 לילי- בלוג הסיפורים הטוב ביותר.

פאנפיק על הארי פוטר, וסיפור יפיפה. מי שלא יכנס אני אקרע לו את האמאמא ^^ באמת שווה, הבנות שם כל-כך מוכשרות.