אז.... אני חולה.. דלקת גרון... פעם שלישית כבר השנה...
אני חולה השנה הרבה יותר מדי פעמים...
אפילו המורה לאנגלית שלי אמרה לי את זה.. S:
____
עבר כמה זמן מהעדכון האחרון...
כן, הוא היה מהפלאון שלי... זה היה ממש מעצבן.. שעות לקח לי לכתוב את זה, וכשהגעתי הביתה התברר לי שכתבתי 3 שורות.. חח
____
נמאס לי מהלימודים. פשוט. שיגמרו כבר וזהו... אני כל יום מזכירה לעצמי שנשארו לי רק עוד כמה ימים לסבול את זה וזהו... אני מרגישה כאילו אני בגהנום לימודי או משהו כזה. זה פשוט סיוט..
סוף סוף סיימתי עם ספרות. הללויה. חשבתי שזה כבר לא יגמר אפעם...
ואני צריכה לקבל רק מעל 70 כדי להגיש טוב עם זה.
אפילו.. 65....
מתחת לזה אני אלך למועד אחר. ואני ממש ממש לא רוצה ללכת לעוד מועד...
מיקוד אחר. שירים אחרים. סיפורים אחרים. ואני אצתרך להשלים את זה לבד! לא נראלי.
אני לא אשרוד את זה. חוצמזה שאני באמת שמחה לסיים עם מקצוע אחד לפחות. עשיתי כבר 3 בגרויות וזאת היחידה שסוףסוף סיימה לי מקצוע אחד לחלוטין. המורות של כימיה ומדעי המחשב מתעקשות להמשיך ללמד עד סוף שנה את החומר של שנה הבאה. כלכך לא באלי.. תנו לי לסיים את מה שיש לי...
היום היתה המתכונת החוזרת במתמטיקה. יכול להיות שהלך לי טוב?
אני לא יודעת.
זה מוזר מדי...
אבל עדיין...
נו, עם המזל שלי בטח הלך לי חרא רק בגלל המחלה.
היה לי כאב ראש שפשוט אי אפש רלתאר.
ראיתי את המספרים מסתובבים..
זה היה ממש מטריד....
עד שהצחלתי להתרכז סוף סוף....
אבל בסוף הצלחתי..
נראלי הלך לי טוב.
זה מוזר. כי... זה היה שאלון 006...
ממש ממש מוזר...
מחרתיים בגרות באנגלית.
אני לא דואגת. הוגשתי על 100.. הייתי אמורה להיות בדוברי אנגלית בהתחלה... אבל אז החליטו לעשות מבחן שרק מי שמקבל בו מעל 90 יכול לעבור. לקראת המבחן כבר החלטתי שאני לא כלכך רוצה להיות בדוברי אנגלית.. לא היה לי זמן גמככה... אבל עשיתי אותו בסוף... קצת חיפפתי, וגם ראו את זה בתוצאה... קיבלתי 80... שיהיה... גמככה לא רציתי את זה...
חבל לי רק לגרור מקצוע שאני יודעת שקל לי עוד שנה... אבל ממש אין לי כוח להשקיע עוד זמן בעוד לימודים כרגע... ככה שאני מניחה שיצא לי טוב...
שני הבא בגרות במתמטיקה. אני לא רוצה. אני ממש ממש ממש ממש ממש לא רוצה. מתמטיקה זה פשוט לא המקצוע שלי... באמת שלא. 5 יחידות... איזה שטות עשיתי כשהחלטתי להמשיך עם זה ביא'... היתי צריכה לרדת ל4... ידעתי שאני לא אצליח...
אבל כמו תמיד. ברגע שמישו אומר לי שאני יכולה, אני חושבת שאני יכולה. וזה ממש מעצבן בגלל, שלא תמיד אני יכולה. אז למה לגרום לי להשלות את עצמי? פעם באה שאני אומרת לכם שאני עומדת להכשל במבחן, אל תגידו לי "תפסיקי לדבר שטויות את תויציאי 90" ותעדדו אותי!
____
שוב אני מתחילה להרגיש את הבאסה הזאת שהרגשתי לפני איזה חדשיים בערך...
זה ממש מעצבן אותי. אני לא אוהבת להרגיש ככה. זאת לא אני. אני אחת שגם כשהיא עצובה היא תצחק. אני אחת שתעשה הכל כדי לא לבכות ליד אנשים שהם לא המשפחה שלי או החברים שלי. אני לא אחת שמסתובבת כל היום בדיכי ורוצה רק לבכות.
ושוב. אין לי שמץ של מושג למה.
הגעתי למסקנה שהדבר היחיד שמדכא אותי באמת זה לימודים. יש לי עומס. ואני בהחלט לא מסוגלת לתמודד עם זה.
אבל למה רק לימודים זה מה שמדאיג אותי??
למה העובדה שאני חולה לא מעוררת בי שום רצון להשאר בבית ולישון?! למה כל פעם שכואב לי הראש אני ישר מתחילה להכנס ללחץ לאיך אני אצליח לשרוד בשיעור הזה או זה שאחר כך?!
למה כשאמא לשי אומרת לי להשאר בבית ולא ללכת לשיעור אני חושבת על מש"שים ועל ממי אני אקח מחברת כדי להשלים את החומר?
אני חייבת להרגע. אני לא יודעת איך אני אוכל להמשיך ככה. אני נמצאת מפחד מתמיד מלימודים וכל מה שקשור בזה.
רוצים לדעת מה עובר לי במוח כשאני חולה?
כואב לי הראש>אני לא יכולה ללכת לשיעור>ממי אני אקח מחברת?>אם אין לי ממי לקחת, מה אני אעשה?>אני אפסס חומר!!>באיזשו שלב אני אשכח שחסר לי חומר ואני לא אלמד אותו למבחן>אני אכשל בבגרות>אני אצתרח לעשות מועד חורף או קיץ או משו אחר>מיקוד אחר! אני לא למדתי את כל החומר!>איך אני אציח להשלים את זה!?!?!!->אני אגרור את הנכשלים האלה כל החיים שלי ולא אציח להפטר מהם!
אני לא שפויה! באמת שלא!! תעזרו לי!! בבקשהההה!
אני נמצאת בחרדה מתמידה מלימודים!
רק לחשוב על זה שאחרי שאני אסיים את השנה הזאת יש לי גם את שנה הבאה, עושה לי רע.
ולחשוב שאחרי זה יש לי צבא, ואז ללכת לאוניברסיטה! אני ראיתי את שני ההורים שלי לומדים למבחנים של האוניברסיטה. אני יודעת מזה. אני יודעת שזאת כמות חומר מטורפת. איך אני אעמוד בזה??
____
כל זה עובר לי במוח כשאני חולה. תגידו לי, אני לא אמורה לדאוג יותר לעובדה שאני לא בריאה? שאולי עדיף שאנ יאנוח? איך אני עושה את זה לעצמי כל פעם מחדש? זה רק גורם לי להיות חולה עוד יותר, ואז אני מפסידה עוד ימי לי מודים ונלחצת יותר.
אני צריכה חופש. דחוף.
אני צריכה לטוס לחו"ל להשתחרר קצת מהנורמה... אני לא מסוגלת להשאר בחופש הגדול בארץ רק בגלל שאם אני לא אקח את החופשה הזאת מהחיים הרגילים שלי, אני פשוט לא אשאר שפויה. או לפחות מה שלא יהיה שאני נמצאת בו בדרך כלל.
בחו"ל אני לא דואגת להפסיד לימודים. אני לא דואגת ללמוד. אני פשוט שם. נחה. גם אם אני יוצאת מהמלון ב6 בבוקר וחוזרת מתה מעייפות אחרי יום של הסתובבות איפה שלא יהיה ב2 בלילה, אני עדיין מרגישה טוב. כי אני לא לחוצה. הלחץ הזה עוד יהרוג אותי מתישו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
