|
| 3/2005
חזרתי מהגדנ"ע
לפני שאני אשכח..
היה כיף. הייתי נשארת שם עוד כמה ימים חוץ מה4 ימים האלו.
לא הריצו אותנו מספיק ולא עשו לנו כמעט שום כושר.
לוף זה לא נורא (היה בסדר גם בבראשית) ואני היחידה במחלקה שאכלה את זה יחסית הרבה (כמה ביסים).
אהבתי נורא את הסדאות, הכי את זה שהתחבאנו בשטח. הפזצת"א הייתה בסדר.
במטווח היה טובבב סוף סוף יריתי. *ללכת לאורי לירות ביחד איתו* אהבתי את האוזניות האלה בשביל הרעש.
המפקדת שלנו הייתה אלה. חמודה. הייתה גם קומונרית בנוער העובד בחיפה.
אפשר להספיק הרבה ב5 דקות. אפילו ב3.
לעמוד בהקשב זה לא כזה נורא. (ושוב, הייתי שם רק 4 ימים אז אני לא יכולה להגיד לכם על שנתיים..)
הספקתי להתקלח ב3 דקות.
האוכל שם אכיל.
מאכילים אותנו יותר מידי גם עם הפריסה הזאת של הלחם היבש עם השוקולד הגושי בטעם שוקי והפיצפוצים האגדי והטוב.
ניראה לי שאני רוצה להיות מכי"ת בנים (ככה כותבים?). אנערף לא יודעת.. אני יודעת שאני רוצה אבל לעשות שם באמת משהו..
לא התגעגעתי ממש למחשב.
התגעגעתי לנעלי בית שלי.
ביום הראשון היה קשה להרדם, ואז נתתי מכה לזאת שנחרה, ביום השני היה יותר טוב, וביום השלישי נירדמתי טוב. קמנו ב5 וחצי כל יום בערך.
טוב זהו.
היה טוב וזה שינה לי את הנקודת מבט.
מחר חוזרים לשיגרה, שעור פרטי מתמטיקה ובערב הופעות בירושלים, לא יודעת אם יהיה לי כוח.. ההורים שלי רוצים הפעם באמת לנסוע לאילת אבל לא בא לי כל כך לקום ב8 וחצי בבוקר ולנסוע שוב ליד שדה בוקר. אני אוותר.. ויום ראשון ירושליים עם הביצפר ליד-ושם, לא ניראה לי אני אבוא.
לילה טוב.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
