בוקר, פותח חלון קרן אור מאירה,
יוצא מהבית עם הקפה והעיתון
מביט סביב ומולי יש הרים בכל הגבהים
מתחתי עמקים גדולים וקטנים
מלמעה הכול נראה כל כך קטן
הכול כל כך טוב, אוויר צלול
לבד במקום שהכי טוב בו
מסתכל למטה, פתאום מועד
מתחיל להדרדר, תופס מהירות
הירידה לא כמו העליה
הירידה מהירה, צניחה
לילה, פותח חלון, מסביבי הרים
הרים גבוהים, הרים שעד לא מזמן גם אני
גם אני הסתכלתי על כולם מלמעלה
ועכשיו אני למטה מסתכל
החיים האמיתיים, כבר לא לבד
לא מוצא לא מבין איך הגעתי למצב
מצב שבו הגעתי לשיא, אך מלמעלה תמיד רואים
השיא של כל אדם לא באותו גובה
כל אחד מגיע לשיאים חדשים
רואה עמקים שונים
ואני אחרי שהייתי למעלה הירידה היתה כואבת
עכשיו מה שנותר זה לראות מתי
ותוך כמה זמן נמצא פסגה חדשה
מתי נסתכל שוב מלמעלה,ונגע בשמים
אבל הפעם השיא יהיה שונה
אני מאמין שבוקר אחד אני יתחיל את המסע
המסע הארוך לעבר הפסגה הבאה
פסגה שונה עם אוויר שונה נוף שונה
קרן אור שונה.
למה?
למה החיים כל כך מסובכים
למה כשמרגישים אהבה כלפי מישהי
זה תמיד יגמר בדחייה?
אמרתי לאחת והיחידה היום שההתקרבות שלנו
בתקופה האחרונה גרמה לי לחשוב שאנחנו אולי
אולי ניהיה יותר מידידים, אולי חברים?!?!?!
אבל החלום התנפץ, אני כולי בדאון
לא בא לי לדבר, לא בא לי לשמוע
בא לי פשוט להיות לבד
כדאי להמשיך לדבר איתה?
כדאי להמשיך לפגוש אותה?
שאלות שכרגע אין לי שום תשובה
אין לי אפילו קצה חוט לתשובה
עד מתי ניהיה לבד??
זה לא פעם ראושנה שאני מקבל דחייה
או שאני מתאהב במישהי שאסור
יש בבלוג 2 שירים
כשכתבתי אותם חשבתי רק עליה
ודימיינתי איך היא קוראת את זה
ומחבקת אותי
אבל כנראה שהיא כבר לא תקרא את זה ואני פשוט
יזרוק, או אשרוף את זה
הייתי חייב להוציע את זה
היא אמרה לי שהיא מצטערת שהיא גרמה לי להרגיש כך
היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי בתור ידיד
והיא לא רוצה שמשהו בחיסים התשנה
אבל כפי שזה נראה לי היום
זה הולך להתשנות, ובגדול
כדאי לשנות את היחס או להמשיך כאילו שום דבר לא קרה??
לא חשבתי שזה יקרה לי אי פעם
אבל לפני קצת פחות חצי שנה
חבר, שהיה איתי בצבא
נהרג, בתאונת נגמ"ש
אני זוכר את התמונות
את התמונה של הנגמ"ש
והחבר שוכב פצוע
לא ידעתי אבל היה עוד חבר
חבר ששכב פצוע ומעליו הנגמ"ש
זה היה מזעזע, תמונה שעושה רע
לא האמנתי שיום אחרי זה
אני ילווה את אתו חבר
ילווה אותו בפעם האחרונה
הצעקות והבכי של קורבי המשפחה
לא פסקו ועדיין נשמעות
שומע את אותם צעקות ובכי
לפני שאני הולך לישון
עוצם עיניים, חושב
למה? למה זה קרה?
כל כך מיותר כל כך חבל
ולמשפחה אני רוצה להגיד
שלא תדעו עוד צער לעולם...
כואב, קשה, מסתכל
מתבונן במראה ומסתכל
עוד דמעה ועוד דמע
הדמעות מצטברות, ואני, אני עדיין לא מתעורר
רוצה רק לישון, ולא לחלום
רוצה לשכוח ולהתחיל מחדש
רוצה לראות ולהרגיש
להרגיש טיפה, רגש חדש
שוכב וחושב אבל אין עם מי לדבר
חברים....חברות...משפחה..
הכול כבר ניהיה
שגרה!
בחיים לא הרגשתי ככה
מחייך כל בוקר כשעייני נפקחות
שאני לא איתך אני מרגיש שמשהו בי חסר
גופי רועד למשמע קולך
ליבי פועם למראה יופיך
כולי מתרגש כשאת בזרועותי
כל יום שעובר אוהב אותך יותר
כל לילה שאת לא לצידי ליבי מתפוצץ
את אהבתי אליך לעולם לא תדעי
רוצה אותך לראות..רוצה אותך לאהוב!!
ישר ידעתי שעליך לא אוותר
ולמענך את חיי אתן
מהרגע שראיתך
הרגשתי משהו חדש
משהו שונה
ליבי מתחיל לפעום
למשמע קולך
רוצה אותך איתי
לאהוב לשמוע להקשיב
גם ברגעים קשים
ידעתי שעליך לא אוותר
ולמענך את חיי אתן....
אין עם מי לדבר, אין את מי לשתף
הרגשות נשארים בפנים וזה כואב
כאב ולחץ שחייבים להתפרץ
רוצה אהבה אבל היא איננה
מרגיש כבד, מרגיש זקן
רוצה לחיות, לחיות אחר
רוצה לחייך
הטוב עוד יגיע, אני מקווה
אבל מתי........מתי הוא יגיע??
הרגע, לרגע הזה
חיכיתי כל חיי
יום ועוד יום
חודש ועוד חודש
הגיע הרגע שלו חיכיתי
היה מוזר, היה מיוחד
רגע שאותו לא אשכח
זמן רב לקח
אבל הנה זה קרה
נשיקה ראשונה
עכשיו....גם זה קרה
הגיע הרגע שלו חיכיתי
הרגע, לרגע הזה חיכיתי
קם בבוקר, חושב, מסתובב
קשה לקום אך אני אותך רואה
אותך רוצה לראות, לשמוע
שמים כחולים, עננים אפורים
אור חזק וגדול מבצבץ
בבוקר למטה בערב למטה
מסתכל על האור, שלאט נעלם
רוצה בך לגעת, רוצה להרגיש
אהבה,חמימות, צמרמורת
הרגשה נפלאה.. שלעולם לא תפסק
אוהב אותך ורוצה לדעת..
יום ועוד יום
ואין שום חלום
יום ועוד יום
שינה בלי חלום
אין מטרה היום
כבר נמאס בלי לחלום
מציאות קשה, והעתיד??
העתיד איננו עוד...
חוזר הביתה לבד
הורים מחכים, אבל עדין...
אני מרגיש לבד
איפה היא?? עדין לא כאן!!
שינה בלי חלום
יום ועוד יום
בבית! שוב שומע, שוב רואה
שום מזדעזע, שוב חושב
שוב נכנס לדיכאון קטן...
עוד פעם ועוד פעם
וזה כנראה לא ייגמר....
לחץ אמא, אחות אבא
לחץ שכנים, דודים חברים
ואיתי, מה איתי???
אני כנראה כבר לא רוצה
לא רוצה לראות, לא רוצה לשמוע, לדבר
רוצה שקט, רוצה לחשוב...
מה יהיה? מתי יהיה??
איפה זה יהיה?
אף אחד לא יודע....בעצם...
רק הוא יודע איפה!!
אני לא יודע מה לעשות
עם עצמי / התקופה הטובה
נגמרה??? אף אחת לא
מסתכלת ואם היא כבר
היא מסתקלת היא
מקבלת התקף.
מה עושים?!?! שאלה רטורית?!?! אולי?
הלב שלי כבר כואב
מלא הכזבות , ואין בו
אהבה!!! אולי בעצם
הגורל רוצה שאני יהיה
לבד?!?!?! ואלי הוא בוחן / מנסה
אותי?!?!?! מי יודע?!?!?
אולי בעצם אני לא צריך לכתוב את זה?!?!
ולשאול את כל השאלות האלו.
אולי זה סתם משבר קטן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
