נוף העוגייה : )

אני מרגישה כמו צעצוע משומש, אחד כזה שהשתמשו בו שוב ושוב, שכל החלקים שלו כבר על סף קריסה, ועוד שניה כל הברגים יוצאים מהמקום.

נתתי לך לגעת בי, נתתי לך את כל כולי, הרגשתי צורך כזה, כנראה שזו הייתה טעות.. ששוב אני צריכה ללמוד מטעויות בדרך הקשה..

אתמול הרגשתי בפעם הראשונה בחיי מהי הקנאה, איך היא  עוטפת את כולי במן הרגשה מוזרה שכזאת..

מאותו רגע, קפאתי, לא ממש הקשבתי לדיבורים שלך, פשוט התאכזבתי מעצמי, יותר אפילו ממך..

זהו זה, חצינו גבול חדש במערכת יחסים הזאת, הגענו לשפל, ואני חושבת שמהמצב הזה אפשר רק לעלות, בעצם אני מקווה.

אני פגועה ממך, כועסת עלייך, ובעיקר על עצמי שנתתי לזה להדרדר למרות האזהרות שלי ובסוף הולכתי שולל ע"י היצר..

אז איך? תגידו לי איך יוצאים מהתסבוכת הזאת שמשמחת ומאמללת אותי כאחד?

זה פשוט הרס את כל מה שבנינתי בשנתיים האחרונות, את כל הקשר הטהור הזה שהיה לנו אני כבר לא מרגישה שהוא קיים עוד..הדבר שממנו פחדתי קרה והגיע, יותר מהר אפילו ממה שחשבתי..

אם אנחנו יודעים שזו טעות אז למה אנחנו ממשיכים?למה אנחנו נותנים לזה להרוס לנו?

בני אדם מטבעם נותנים לרגש להניע אותם מבלי לחושב על התוצאות, כך גם אני, אני יודעת שלא מאוחר מדי לחזור בי אבל עדיין אין לי את הכוחות הנפשיים לעצור את כל סחף הרגשות הזה שבוער אצל שנינו.

אני רוצה להאמין שגם זה יהיה בקרוב מאחורנו, ומפה רק נעלה..

זה קשה כשאדם עומד מולך,

ועוד אדם שאת אוהבת,

והדבר שהכי יכול לשמח אותו נמצא בידיים שלך,

לא תעשי כלום?

זה קשה מאוד, למרות שלחשוב שאת מונעת ממנו לחטוא

זה הדבר שעוצר אותך ובעצם מניע אותך להכנע לו.

האמונה של שנינו עומדת פה בפני מבחן ענקי

ואסור, פשוט אסור לי להשבר..

אז מה עושים כשהכדור בידיים שלי ורק לי מותר לשחק איתו?

דילמה קשה עומדת בפניי..

החלטנו, נשברנו.

אנחנו מועדים, לא יודעים מה לעשות, המון לבטים והמון דברים עומדים כאן על הכף-

מצד אחד הדת, האמונה החזקה שלו ושלי,

ומצד שני הגילוי החדש של שנינו למצב חדש שבו נקלענו אליו בלי לדעת איך לצאת ממנו..

אני לא מאמינה שנתתי למצב להדרדר ככה מבלי לעצור אותו בזמן כשעוד יכולתי.

פתאום, בבת אחת, מצאתי את עצמי חבוקה בזרעותיו, הייתי אומנם מאושרת אבל רק אחר-כך הבנתי מה היה שם, וגם הוא, הצטערנו אבל התמלאנו געגועים עזים אחד כלפי השני..

הרגשת ריקנות עטפה אותי אחרי אותו ערב, הרגשתי חשופה, כאילו עמדנו עירומים זה מול זה ביום היוולדנו.

היה לי קשה לחשוב על מעשנו באותו ערב, רק לאחר שבוע קבלתי ועכלתי את הכל.

קשה לי, פשוט קשה לי לקבל את ההחלטה הנכונה.

הרגש רוצה דבר אחד, והשכל אומר דבר אחר..