אז אתמול סיימתי טירונות
בבסיס המדהים של חיל הים בחיפה(ואני הולכת להיות שם לעוד 3 חודשים:]]])
באמת שהיה לי כיף כל התקופה המאוד קצרה הזו של 11 יום
היה עצוב מאוד להיפרד מהמפקדים ומהבנות שהולכות לתפקידים אחרים
אז מיום שני ככה התחלנו להרגיש את סוף הטירונות
יום שלישי היה לנו מילוט נפש
נתנו לנו נעליים מגניבות כאלה כמו אולסטאר רק נוחות הרבה יותר
נתנו לנו חגורות הצלה גדולות ומה זה נוחות וכיפיות
הלכנו לים התחלקנו לקבוצות של 10 נכנסנו לים עם המדי ב' המגעילים האלהD:
והיה כ"כ כיף חבל שזה היה רק ל10 דק'D:
אחרי המילוט התקלחנו ולמדנו למבחנים
במבחנים היה מאוד נחמד וקל
רק עזרה ראשונה לא כזה ידעתי אבל קיבלתי 85 אז סבבה:]
באב"כ קיבלתי 96 ומ"ק 96:]
יום רביעי יום לפני הסיום היה היום הכי עצוב לכולנו
זה היה מין יום מדכא כזה
בהתחלה נכנסנו לכיתה היה חשוך וברקע התנגן השיר"אבות ובנים"
והמפקדת ביקשה מאיתנו לדמיין משהו
ובאמצע אחת מהילדות התחילה לבכות והיא סיפרה לנו שאחיה הוא "צחי איתך"
ועליו נכתב הספר"אם יש גן עדן" ובדף הראשון הספר מוקדש לו ולחבר שלו רועי
והסרט בופור בעצם גם עליו
והשיר "ליבי נשבר" הוא בעצם שיר שהוא כתב והלחין וסינרגיה החליטו להקליט אותו
והיא סיפרה על מה שקרה וכל מה שעשינו היה לבכות ולחבק אותה
אחרזה יצאנו לבחוץ המ"מ(שאני חייבת לציין שהיא בנאדם מדהים ובכלל כל המפקדים הסמלת היו באמת אנשים מדהימים)
אז המ"מ ביקשה מאיתנו לכתוב על פתק את המשאלה שלנו וכל פעם היא קראה מס' אישי וכל מי שזה שלו היה צריך ללכת
ולשים את הפתק עם המשאלה שלו בפחית
ואחרזה היא לקחה את הפחית עם כל המשאלות ביקשה מאיתנו להתקרב עד שהפכנו לגוש אחד
והיא שרפה את זה ואז אמרה שככה היה בשואה כל המשאלות של 6 מיליון אנשים הלכו
ואם זה היה משפיל שהיא קראה לנו במספרים ולא בשמות
וביקשה סליחה המון פעמים אם זה פגע במישהו באמת שהיה עצוב ומרגש
אחריזה סיפרו לנו את הסיפור על אח"י אילת באמת שזה סיפור מזעזע ועצוב
אחרי כל הפעילויות האלה היה רגיל מסדרים וכו'
נתנו לנו זמן לעלות על א' ושיש ארוחת ערב חגיגית עם כל הפלוגה:]
אז עלינו על א' הלכנו לחדר האוכל ההיסוסאייטי עם האוכל המגניב והטעים
היה יפה לראות את כולם ע ל בז':]
לאחר מכן היה לנו שיעור הגנה עצמית עם הנשק
אמאל'הה היה כ"כ כיףD:::
חבל שזה היה כ"כ קצר:(
לאחר מכן יצאנו לשעת ט"ש והלכנו לישון אבל בסביבות 4 לפנות בוקר
שמענו לעבר האוהל שלנו"הקפצה" וכל האוהל שלנו נלחץ יצאנו לבחוץ חיפשנו נעליים כמו משוגעותD:
ואז כשיצאנו שמנו לב שאנחנו האוהל היחיד שיצא ושמע על זהD::
אז צחקנו המון וחזרנו לאוהל חחחחחחחחחחחחח
ואז הגיע לו היום האחרון של הטירונות:[ הוא התחיל ב4 בבוקר
ברובו עשינו חזרות\שיחת סיכות עם המפקדים המ"מ סמלת וכו'
הייתה לנו שיחה עצובה עם המפקד שכל כך ניקשרנו אליו והוא בנאדם כזה מקסים ומפקד כזה שלא נתקלים בו הרבה
נכנסנו לכיתה והוא היה נראה לנו מה זה מבואס כזה הוא ביקש מאיתנו להגיד איך היה לנו ומה צריך לשפר
התחלנו להגיד לו שהוא בנאדם מדהים ובזכותו רוב הטירונות עברה לנו בכיף
ואז הוא נתן לנו מכתבים לכל ילדה:]
ואז היו לו דמעות בעיניים הוא קם מהר ויצא מהכיתה ואמר לנו"לכו להתארגן" אמאל'ה חזרנו לאוהל והיינו מה זה עצובות מזה
חבל שיש דיסטנס כל כך רצינו לחבק אותו:(
אז לאחר מכן התארגנו עלינו על א' קיבלנו את החולצת טירונות (וויייייייייי)
היה כ"כ כיף לעמוד במסדר מול דגל ישראל וחיל הים עם מדים לבנים הרגשתי גאווה עצומה וכיף עצום
לאחר המסדר באו ההורים הדודים והסבתות התיישבו במקום המגניב ביותר בחיל הים
והרגשנו מה זה לחץ מהטקס הזה
שעתו הגיעה נשארו דק' אחדות עמדנו בשלשות שאני בשלשה הראשונה שאמורה להצעיד את המחלקה ואמאל'ה זה היה מלחיץ ביותר
עמדנו מול ההורים היה כ"כ מרגש היה לי כ"כ כיף זה דבר שחיכיתי לו המון זמן
הכי מרגש היה בטקס שנשבענו לטקס אמרו"יערה ג'ינו אל המ"מ"
הלכתי אליה בריצה הצדעתי לה המפקד שלי הביא לי את הספר תנ"ך והרובה:]
וצעקתי"אני נשבעת" והמפקדים חייכו אליי
לכל המחלקה ירדו דמעות זה היה כזה מרגש ואוף לא רוצות לעזוב רוצות עוד טירונות לא רוצות לעזוב את המ"מ מפקדים סמלת וכו':[ רוצות אוהלים
הטקס נגמר הלכנו לנשקייה להחזיר את הנשק סופסוף!!!!!! מעמסה רצינית על החיים שלי
רק חבל שיום ראשון הוא יהיה שוב אצליD:
לאחר הטקס נפרדתי מכולן נפרדתי מהמפקד החמודיז שלי3>
הייתי כ"כ עייפה נסענו לרמב"ם לבקר את בת דודתי
לאחר רמב"ם חזרנו לטבריונת שהתגעגעתי אליה
הגעתי לקרן היה כ"כ כיף לראות אותה ואת ספיר כ"כ התגעגעתי אליהן ושמחתי לראות שהן גם התגעגעו:]
הלכתי ממנה לאחר מס' דק'
באתי הביתה עשיתי עם ספספ שיחת לילה שהייתה חסרה לי המון בימי הצבא
אז לסיכום!!
היה לי ממש כיף התלהבתי מכל דבר קטן שם התרגשתי מכל דבר הרגשתי גאווה ענקית להיות חלק מחיל הים
שכולן בכו והתלוננו הרגשתי מוזרה שלי כיף ואני נהנית
התלהבתי מאוד מהמטווחים זה היה מגניב לירות ברובה לנסות לפגוע במטרות
וכל מיני פעילויות של הצבא
הדבר היחיד שהיה לי קשה זה היה הגעגועים העצומים לכולם
הם היו כ"כ חסרים לי
היו מקרים שקראתי לבנות משם "קרן" "ספיר" "זיקה" וכו'
ואז חשבתי לעצמי אוףף איך בא לי לשבת איתן בבית של ספ במרפסת של קרן וכל מיני דברים
ספ עוד מעט מצטרפת אליי:] למרות שיהיה אסור לה לדבר איתי
נדבר בסתר:] בחדר האוכל וכו'
לסיום!!
תמונות:]
ליד הים בשבת בביקור הורים
יש מאחורה סירות צופי ים שראיתי הרבה
רגע לפני הטקס!!
במסדר במתחם המאהל
הנוף שלנו בטקס:]
רגע לפני הכניסה
אני בשלשה הראשונה האחרונה מבין ה3
מחלקה 2 עם המפקדים
אני נשבעת!
עם נשקים
זהו:]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
