כשהשעון יראה היום 00:00 בלילה, אני מניחה שאני כבר אשן. או שאולי אני אחכה קצת רק כדי לשלוח SMS שנה טובה לכולם. איזה ביזבוז שעות שינה זה לצאת לחגוג היום, ואני לא אתחיל לזבל על השטויות שזה בכלל חג נוצרי, שלא נדבר אנטישמי, כי זה לא מעניין אותי. פשוט ביזבוז, יש דברים יותר טובים לעשות בחיים מלחכות שיהיו עוד 10 שניות ל12 ולספור אחורה 10, 9, 8 ואז שמישהו יצעק שעכשיו בכלל 12 ו2 דקות והשעון שלי מפגר. יש דברים יותר טובים מלחכות ל12 בלילה לנשיקה מהאגדות וכשמגיעה השניה לגלות שכל מי שמסביב בנות (ואני בכלל סטרייטית). ומה עושים כש12 ודקה? יושבים ובוהים בשנה החדשה, וכמה שלא השתנה כלום. כשזה קורה פתאום מבינים באיזו אשליה אנחנו חיים. כל החיים עסוקים בלהספיק הכל, לחוצים שמא משהו ישתבש ונאחר, או שלא נגיע בכלל. וכל הלו"זים, והריצה, והלחץ, והמתח, והעצבים שבכלל לא שווים כלום. אז כן, זמן זה דבר די חיוני בעולם המזדיין הזה, אבל מקרי בהחלט. כמה אקראית הספירה הזאת של השנים. ובתור בנאדם לא נוצרי, זה באמת לא אומר לי כלום. סופרים את השנים מאז שהחליטו להתחיל לספור את השנים, נו אז?
והיום בלילה לא ייפלו השמיים. והיום בלילה לא תתהפך האדמה. והיום בלילה העולם לא יהפוך לטוב יותר. יהיה לילה, וחשוך, ואולי גם קר וזהו. ונמאס לי מזה, מטומטמים.
בכלל, 2008 או משהו כזה, למה זה טוב?
מניסיון קודם, שנים זוגיות מביאות לי מזל רע. אולי זה פסיכולוגי, אבל עדיף לא להסתכן.
עד שהסתדר קצת, עד שהיה טוב, וטוב-היה, השנה נגמרה. ואמנם חצי פוסט כתבתי על כמה שזה לא משמעותי לי, אני לא מתווכחת עם המזל שלי.
אז רישמית היום אצלי יהיה ה1.13.07, רק עד שיהיה 09. ואני אמשיך להודות לאף אחד כל יום על כמה שהוא יפה ועל כל מה שטוב לי.
טוב, אז כמו שכולם כבר הבינו והפנימו, אני חיה בהכחשה, אבל אני לפחות לא חולה בסכמת. לא, אין לי שגיאת כתיב. סכמת, זו המחלה העונתית. כולם פתאום מתחילים לסכם ולסקור את מה שקרה ב12 החודשים האחרונים, כמו שאופייני לבני אדם, לזכור רק את התקופה האחרונה שקרובה אליהם. לזכור את האירועים הגדולים והמשמעותיים שכביכול שינו לאנשים את החיים. ולשכוח את הימים האלה, היפים שבחוץ היה ריח של גשם ורוח קרירה הכניסה כמה קרני שמש חמימות איתה לחדר. הימים שכל מה שרציתי זה לשתוק ולנשום את הכל פנימה. אלה הימים שאני רוצה להזכיר.
אז מסתבר שאני לא אהיה זו שתתקן את התפיסה המעוותת של הזמן, לפחות לא עכשיו.
שנה טובה לכל החוגגים, והמשך שנה טובה לי.
דפנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
