אומרים שמוסיקה היא האמנות הגבוהה ביותר.

אני לא יודעת אם זה נכון, אבל ברור לי שהיא עובדת על נימי הרגש בצורה חזקה ביותר.

מכיוון שהראיה היא החוש הדומיננטי ביותר אצלינו, ואנחנו מודעים לצד הויזואלי של הדברים כל הזמןן,

השמיעה והמוסיקה עובדים ברבדים אחרים שהם פחות מודעים לנו.

תמיד אהבתי מוסיקה והיו לי בחירות ששיכות כמובן להיסטוריה שלי ולהשפעות שהיו עלי,

אבל לאחרונה עקב הסרטים שאני עושה, ההתיחסות שלי למוסיקה קיבלה פנים חדשות.

עכשיו אני מבינה יותר את המשמעות של המוסיקה בבניית אוווירה ורגש.

ראיתי את ההבדל העצום שעושה הוספת מוסיקה לסרט.

בדרך כלל מי שצופה בסרט ומרוכז בעלילה הויזואלית, לא יודע לשים בדיוק את האצבע על מה גרם לו להתרגש.

אבל מי שיוצר את הסרט יודע לכוון את הרגש הזה, והמוסיקה עושה זאת בצורה החזקה ביותר.

קשה להאמין עד כמה משפיעה מוסיקה על מצב הרוח, התפיסה, ואפילו על ההבנה.

אז למוסיקה שלי.

המוסיקה הראשונה שנחשפתי אליה הייתה מהתקליטים שאח שלי אסף וזה כלל מוסיקה שפעם נקראה שירי עם ועכשיו נקראת מוסיקת קאונטרי.

הכי אהבתי את האורגים ואת פיט סיגר.

הנה שיר של פיט סיגר על חלום מוזר: שכל האנשים בעולם החליטו שיותר לא תהיה מלחמה:

http://youtu.be/xukU0yslbk8

וburl ives שר על הטל foggy foggy dew

http://youtu.be/tzyteR2_nOU

במוסיקה הקלאסית אני מתה על שופן ובעיקר הnocturne שלו, לדוגמא:

http://youtu.be/6cxkLZoEFEk

ולאחרונה גליתי את debusy, למשל בchildren corner

http://youtu.be/wZIGLHae_P8

משום מה לא הצלחתי להביא את הקטעים מהיוטיוב, אז הבאתי רק את הקישוריות.