הסרט 'גוגל בייבי' של ציפי ברנד שזכה לפרס האיימי ושודר בטלוויזיה השבוע מאד מעניין.

דורון הוא בחור שחי עם בן זוג ורצה תינוק. הוא השיג תינוק, וכתוצאה מכך

פתח 'מפעל לייצור תינוקות'. מי שרוצה תינוק ישלשל לידיו של דורון מעל מאה אלף דולר,

ויקבל תינוק.

זוג של גברים, למשל, שרוצה תינוק צריך בנוסף לזרע שיש להם, גם ביציות מתורמת

וגם רחם של פונדקאית להשכרה שיגדל את התינוק.

חשוב לבחור את האישה שתורמת ביציות כי היא תורמת את מחצית החומר הגנטי של התינוק.

לכן אם הזוג לבן הם ירצו כנראה אישה לבנה. הם גם ירצו לדעת פרטים עליה.

איך היא נראית, מה האופי שלה, וכו'. 

סוכנות בארה"ב מספקת את השרות הזה. אפשר לבחור את התורמת באינטרנט.

מסתכלים על שלל הפרצופים ובוחרים אישה שנראית, אז קוראים את הסיפור שלה, ובוחרים.

בסרט הזוג בחר בחורה בשם קטי. היא נשואה ויש לה בת. היא צריכה כסף כדי

לשפץ את הבית שקנו. היא צריכה להזריק לעצמה הורמונים ישר לבטן, ואז לעבור

שאיבת ביציות. היא תקבל עבור זאת כמה אלפי דולרים. היא יודעת שעודף ההורמונים עלולים

לגרום לסרטן אבל היא מוכנה לקחת את הסיכון.

דורון לוקח מזוודה ובה זרע מוקפא ונוסע לארה"ב. במרפאה בודקים את הזרע במיקרוסקופ

ובוחרים כמה זרעונים יפים אותם מחדירים לכמה ביציות.

את הביציות המופרות מקפיאים, ודורון יוצא לדרך עם הביציות להודו.

בהודו נכיר אישה שמנהלת את עסק הפונדקאות. שם ישנן נשים שזקוקות לכסף כדי לקנות בית למשל.

נשים עניות. לכולן כבר ילד או שניים. חלק מהן משכירות את גופן לפונדקאות יותר מפעם אחת.

כל אישה תקבל כששת אלפים דולר עבור ההריון. כל אישה חותמת על חוזה

שבו נאמר שהיא לוקחת על עצמה את כל הסיכונים, כולל מוות כתוצאה מההריון.

במשך ההריון הנשים גרות במבנה המרפאה. שמונה נשים בחדר על מיטות ברזל עלובות.

חלק גדול מהלידות נעשות בניתוח קיסרי, אולי מה שבטוח. יוצא תינוק לבן, אמריקאי ישראלי....

אחרי הלידה אסור לאישה לראות את התינוק. הוא מיד מוצא מהחדר.

הזוג ש'קנה' את התינוק מגיע להודו ולוקח משם את התינוק. זהו.

זו הגלובליזציה בצורתה הכעורה ביותר. ניצול ציני של נשים עניות בחלק העני שלהעולם.