אז.. מה הביא אותי לכתוב?
היום ביקרתי את אמא בביה"ח. היא נכנסה לאשפוז ביום רביעי ועד היום לא ידעו מה יש לה, שזה מעט מלחיץ..
אבל ההשערה שלי שנכנס לה חיידק למערכת הדם התבררה כנכונה.. מקווים לטוב. (:
בעת הביקור שלי בת דודה שלי, ארוסה וחבר שלו קפצו לראות מה שלומה..
חבר של הארוס של בת דודה שלי - דביר - אדם סקפטי, ראש בקיר, ימני, אתאיסט, בעיקר פחדן.
פוחד מלטוס, מקומות גבוהים, סגורים, פוחד מאהבה.
הוא לא מודה שהוא פוחד מאהבה, הוא טוען שהוא לא מאמין בה.
וזה מה שהביא אותי לכתוב.
כל מי שחווה אהבה, מסוג כלשהיא- יודע שכשהיא שם- יודעים. וכשהיא לא- רוצים אותה. וזה טבעו של עולם..
מי שטוען שהוא לא רוצה אהבה ויכול לחיות בלעדיה פשוט משקר.
וההסבר שלו מסגיר אותו- 28 שנה, איך זה יכול להיות שעדיין לא פגשתי את המישהי הנכונה?
כי זה פשוט לא קרה, אבל מילת המפתח היא עדיין. הוא התייאש מוקדם מידיי.. ושומדבר לא מספיק טוב לו.
וכשהוא טוב מידיי, הוא טוען שזה לא מגיע לו.
זה כל כך עצבן אותי.. איך בן אדם שנראה כל כך מלא בעצמו ומלא בביטחון יכול לטעון שאם מישהי יפה מידיי או חכמה מידיי זה יותר מידיי טוב בשבילו?
אין דבר כזה יותר מידיי טוב.
ועם הנושא הזה אפשר להמשיך עד סוף החיים... לדבר עליו...
אבל כשהסוף שלי יגיע אני רוצה שזה יהיה כשאני ארגיש שטוב לי. אני לא רוצה למות בהרגשה שפספסתי, שיכולתי לעשות יותר, שוויתרתי.
אני רוצה למות בהרגשה שידעתי שזה היום האחרון שלי.. וניצלתי אותו עד הסוף......
עם מישהו שאני אוהבת.
יום אחרון
ביצוע: טל שגב
מילים ולחן: טל שגב
רק אם הייתי יודע
הייתי מביא לך ריחות של שמחה
רק אם הייתי יודע
שמועקה תלווה את הכל
רק אם הייתי פחות אנוכי
וקשוב קצת אלייך
רק אם הייתי יודע
שזה יומנו האחרון
הייתי בטח אחרת עושה את הכל
הייתי בטח נותן את כולי בלי לשאול
הייתי בטח נושק לך עכשיו בלי לחדול
הייתי בטח רוצה אותך כל הזמן פה
ועוטף אותך במתנות בלי לחסוך
ולא בוכה כמו תינוק שננטש בשדות
רק אם הייתי יודע
שזה יום אחרון
רק אם הייתי יודע
שאפקח את עיניי
ולא אראה אותך ברגע
לא אוכל לשאת זאת לעולם
רק אם הייתי יודע
שאהבה תלווה את הכל
רק אם הייתי יודע
שזה יומנו האחרון
רמז למי שמפחד לחיות כמו שטוב לו ולא כמו שהוא חושב שצריך להיות לו טוב.
אוהבת,
דנה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
