מאה אחוז אור

SO....

לא עדכנתי למעלה מ20 יום. שזה מעין הישג בשבילי.

פספסתי את יומולדת השנה לבלוג שלי.

זה מדהים איך שהזמן טס פשוט. איך עברה לה שנה? כל כך מהר אלוהים.

הקטע הוא שהכל כל כך השתנה מהיום ההוא שפתחתי את הבלוג. אני השתנתי, הסביבה שלי השתנתה, סדר העדיפויות שלי השתנה ואורח החיים שלי השתנה. אני באמת מאמינה שכל שינוי הוא לטובה ולכל דבר שקורה יש סיבה, ככה שאני שמחה שהשינויים האלה קרו.

אז מה היה לנו בזמן האחרון?

-סדנאות. והרבה מהן.

8 ימים של שואה. פשוט ככה.

כל יום לקום בשמונה ולחזור הביתה כשהשמש שוקעת במקרה הטוב וכשהכוכבים כבר מבצבצים במקרה הרע.

אני לא אשקר, זה לא שסבלתי במיוחד. היה לי נורא כיף לחזור ולראות אנשים שלא ראיתי מלא זמן.

גם יש לנו אחלה קבוצה ואחלה אוטובוס ככה שלא נראה לי שאני אסבול בפולין.

אני כל כך שמחה שהחלטתי בסוף כן לנסוע :]

-ניצנים.

הייתי כולה יום אחד בכפר המוזיקה, באתי במיוחד לאריק ברמן, וכל כך התאכזבתי.

ציפיתי להפעה של אריק ברמן, עם השירים של אריק ברמן. ובמקום זה קיבלתי הופעה של קרן פלס, עם שירים של קרן פלס ואריק ברמן אחד שמנגן ושר שירים לא שלו.

זה היה נורא מאכזב אבל..... אז הגיעה ההופעה של משינה שהייתה פשוט מצוינת. הם בהחלט פיצו על הזוועה שהתרחשה על אותה הבמה קודם לכן.

בסה"כ היה נורא כיף, להיות עם האנשים שאני הכי אוהבת זה פשוט תמיד כיף, לא באמת משנה איפה נמצאים.

-כסף.

אז הרווחתי 1500 ש"ח על חצי יולי. כמובן ש500 מזה הלכו להחזרת הלוואות למיניהן וה-1000 הנותרים התבזבזו ביומיים של שופינג מטורף.

כמה אחראי מצדי.

:]

אני חושבת שזהו בעצם.

בימים האחרונים לא התרחשו אירועים מרגשים במיוחד, וזו גם הסיבה למה לא עדכנתי בזמן האחרון.

אז מה?

עודמעט מסיבה בחוף פולג,
מחר הופעה של מוש בתלמונד :]

יום רביעי 5 חודשים :]

והכל טוב ויפה.

נתראה בשמחות,

לירון.

נצמדנו/שלמה ארצי

 

ואז אני נכנס לחדר, ושואל "האם?
כולם פה כלומר בסדר, כולם עוד חיים?"
ואת שרה עם גיטרה, געגועים לים
כי הביקוש לאהבה לא מסתיים אף פעם

אני לא אספר הכל, רק איך חשקתי בך
וכשהמלחמה פרצה, חיינו במיטבח
וכשהמלחמה חלפה, כמו כל דבר חולף
הקמתי להקה, גיטרה בס ומתופף

והלהקה ניגנה בכוח כוח, את עצמה
והשדר צרח הפאנק הפאנק חזר לעיר
וכל נובמבר כשנהיה לנו עצוב וקר
נצמדנו זה לזה ושוב ניצמדנו לחיים

ואז אני נכנס לחדרו וראשך פרחים
הטלוויזיה כבר עובדת על האנשים
אז בואי נעשה שטויות, ונדבר אמת
אני אומר לך נתפשט, כדי להיצמד

אני לא אספר הכל, על איך עשינו מין
נצמדנו לאלוהים גדול, בתוך איצטדיונים,
מישל מישל קראתי לך, ואת מזה צחקת
ובכיכר נצמדת אליי, במות אבינו יצחק

והלהקה...

וכך נצמדנו שם לאדמה, לכיבושים
אני רוצה לישון איתך, צרחת לי בכבישים
ולפעמים היית לוחשת לי, בין אנשים
בוא נתחתן, תעשה לי ילד, ותכתוב לי שיר

אני לא אספר על הכל, על האתמול ההוא
על כל הלהקות, על חברים שנעלמו
ובאור הערב הסתווי כשנהיה כבר קר
אנחנו נצמדים למוזיקה, מוזיקה, מוזיקה, מוזיקה...

והלהקה...

ואז אני נכנס לחדר, ושואל "האם?
כולם פה כלומר בסדר, כולם עוד חיים?"
ואת שרה עם גיטרה, געגועים לים
כי הביקוש לאהבה, לא מסתיים אף פעם

 

והיום ניצנים!

אריק ברמן :]

לדעת

פשוט לקחת את עצמך בידיים שניה לפני שהכל קורס סופית.

ולהנות מכל רגע.

:)

-

וואו. עכשיו נקלט לי שבעצם כבר אוגוסט.

עוד שבועיים מתחילות הסדנאות והחופש יסתיים לו באיזשהו מובן מעצבן.

הזמן פשוט טס לי מול העיניים.