מאה אחוז אור

כמה תמונות. לא חדשות ולא ישנות. שמצאתי במחשב של שייקה. והן מראות התחלה של תקופה נפלאה :)

בחופש פסח האחרון, כששתינו כולם במגרש באבניהודה. אחת מבין פעמים רבות. זה בעצם מה שסימל את חופש פסח בשבילי, לשתות במגרש באבן יהודה חח.

בים. לא זוכרת בדיוק מתי.

אני ופרידמן אצל שייקה בערב יום השואה. והרגליים של זיו גם פה! כבוד.

אותו ערב במגרש. שייקה, איתי זיו ואני.

אני ואורן מוחצים את זיו למוות אצל שייקה.

לפני :

אחרי :

אני וזיו אצל שייקה.

חחח אורן, זיו, שייקה ופרידמן בתמונת ה'חברה הטובים'.

חחח זיו נהנה מכל רגע.

זהו להיום :)

אני סיימתי יא' כרגע !

בשנה הזאת אני כל כך התבגרתי, השתניתי, התחברתי, נפתחתי, התאהבתי, נכשלתי, הצלחתי, התקבלתי, עבדתי, למדתי, הכרתי, נשברתי, התגברתי.

אני מודה על כל רגע ורגע בשנה הזאת. היתה לי שנה מדהימה.

ואם חשבתי שכיתה י' היתה הכי מדהימה אני מודה ומתוודה שהשנה הזאת מתעלה עליה בהחלט. הכרתי מלא אנשים חדשים, יצאתי למסע הישראלי שפשוט עשה לי את השנה, התאהבתי בבן אדם מדהים ואני פשוט מאושרת, התבגרתי כל כך, מילדה מפונקת ומטומטמת הפכתי למשהי אחרת לגמרי, מישהי שאני גאה בה.

וזהו. אני עולה לפאקינג יב'. השנה האחרונה של בצפר. זה תמיד היה נראה כל כך רחוק, יב', זה גדול. זה אומר שזה החופש האחרון שאני עם כל החברים, אחר כך הרוב מתגייסים וכל אחד הולך לדרכו. עם חלק שומרים על קשר ועם חלק לא ממש והכל משתנה.. אני הולכת לנצל את החופש הזה והשנה הבאה כל כך. אלה פשוט הרגעים האחרונים שלנו בתור מי שאנחנו עכשיו.

נשאר לי רק לאחל חופש מקסים לכולם :]

תנצלו אותו!

עריכה- 28.6- 4:54:

אני ענר וניצן בתמונות מלפני רבע שעה ברגע ספונטני על האותיות בכניסה לפרדסיה חחח :)

שוב חוזרת מאבן יהודה. מתה מעייפות אחרי שינה של שעתיים בלילה הקודם ולאחר יום מתיש של מגן חוזר בספרות, ת"א ומסיבת סיום של הכיתה. זהו יום הישג חברים, הייתי בת"א עם עמית סוף סוף, לאחר שיבושים רבים. היום ה25.6.07- משמע, כבר התחיל החופש הגדול ואני ממש לא מרגישה אותו. אולי זה בגלל הבגרות בספרות ביום שלישי, הבגרות האחרונה השנה, שדי מעיקה על החופש והופכת את הימים האחרונים לעוד יום כמו כל החודש האחרון של שנת הלימודים. לפי איך שזה מרגיש עכשיו, החופש הזה לא הולך להיות כל כך טוב כמו שחשבתי, נורא שגרתי פה אצלי. אבל מי יודע, אולי זה עוד יגיע אחרי יום שלישי. עמית נוסעת מחר ל5 שבועות לארה"ב ולא יצא לי לראות אותה היום כמו שתכננתי, וזה באסה. אני מתגעגעת לאנשים מסוימים שהקשר שלנו השתנה קצת, אולי באשמתי ואולי לא. בראשון ליולי אני מתחילה לעבוד בטופ שופ ארנה שזה בערך החלום שלי וזה גם אחלה כסף. אני מוצאת את עצמי מתחמקת מאנשים בזמן האחרון, וזה לא כי לא בא לי לראות אותם, זה כי אני בתקופת שביזות מתמשכת ומוזרה. הפוסט הזה יצא קצת דכאוני ולא בא לי על זה אז אני אכתוב משהו משמח. אני אחשוב על משהו. עוד 4 ימים אני וזיו 3 חודשים, מצד אחד זה עבר בשיא המהירות אבל מצד שני זה מרגיש כאילו אנחנו הרבה יותר זמן ביחד. וזה כיף חיים. בבלוג הזה קוראים המון אנשים שלא מזדהים. וכותבים תגובות מקסימות. זה פתטי.

אמרתי כבר שאני חושבת שאני חושבת יותר מדי?