שוב חוזרת מאבן יהודה. מתה מעייפות אחרי שינה של שעתיים בלילה הקודם ולאחר יום מתיש של מגן חוזר בספרות, ת"א ומסיבת סיום של הכיתה. זהו יום הישג חברים, הייתי בת"א עם עמית סוף סוף, לאחר שיבושים רבים. היום ה25.6.07- משמע, כבר התחיל החופש הגדול ואני ממש לא מרגישה אותו. אולי זה בגלל הבגרות בספרות ביום שלישי, הבגרות האחרונה השנה, שדי מעיקה על החופש והופכת את הימים האחרונים לעוד יום כמו כל החודש האחרון של שנת הלימודים. לפי איך שזה מרגיש עכשיו, החופש הזה לא הולך להיות כל כך טוב כמו שחשבתי, נורא שגרתי פה אצלי. אבל מי יודע, אולי זה עוד יגיע אחרי יום שלישי. עמית נוסעת מחר ל5 שבועות לארה"ב ולא יצא לי לראות אותה היום כמו שתכננתי, וזה באסה. אני מתגעגעת לאנשים מסוימים שהקשר שלנו השתנה קצת, אולי באשמתי ואולי לא. בראשון ליולי אני מתחילה לעבוד בטופ שופ ארנה שזה בערך החלום שלי וזה גם אחלה כסף. אני מוצאת את עצמי מתחמקת מאנשים בזמן האחרון, וזה לא כי לא בא לי לראות אותם, זה כי אני בתקופת שביזות מתמשכת ומוזרה. הפוסט הזה יצא קצת דכאוני ולא בא לי על זה אז אני אכתוב משהו משמח. אני אחשוב על משהו. עוד 4 ימים אני וזיו 3 חודשים, מצד אחד זה עבר בשיא המהירות אבל מצד שני זה מרגיש כאילו אנחנו הרבה יותר זמן ביחד. וזה כיף חיים. בבלוג הזה קוראים המון אנשים שלא מזדהים. וכותבים תגובות מקסימות. זה פתטי.
אמרתי כבר שאני חושבת שאני חושבת יותר מדי?
בת"א.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
לירוֹן