מאה אחוז אור

וואלה, מאז שאני בכיתה ז' היה ברור לי שאני נוסעת לפולין ביא' או יב'. זו לא הייתה שאלה בכלל.

אבל מאז המסע הישראלי התחלתי לחשוב שאולי זה לא בשבילי ושאולי לא כדאי שאני אסע. כשהיינו ביד ושם במסע הרגשתי כל כך רע שפשוט יצאתי משם החוצה מלאה בדמעות וישבתי עם עוד אנשים מהשכבה שלא יכלו לעמוד בזה ויצאו. מאז התחלתי לחשוב על זה שאם ביום אחד מהמסע הישראלי לא יכולתי לעמוד בעומס הזה אז איך אני אוכל לעמוד בשבוע מרוכז בפולין?

אז כן, כנראה שלפולין אני לא אצא.

הדבר היחיד שבאמת חבל לי ממנו זה הקטע החברתי שבמסע, הרי נכון שיוצאים בשביל המסורת ובשביל לראות את הזוועות האלו בעיניים ולזכור את כל אותם 6 מיליון יהודים שנרצחו רק בגלל שהם יהודים ע"י יצורים לא אנושיים, אבל יש גם את הצד החברתי שבעניין, כל הכיף זה לנסוע עם כל החברים מהשכבה לחו"ל ולחוות את המסע הזה עם החברים הכי קרובים שלך וכן, את הצד הזה חבל לי שאני מפסידה. וכשכולם יחזרו ויגידו את המשפט הכי מעצבן שיכולים להגיד "וואו חבל שלא באת" אולי כן תהיה לי צביטה בלב ואולי אני אתחרט לרגע שלא נסעתי אבל וואלה, זה לא בשבילי ואני פשוט לא יכולה לעמוד בזה.

חברים אמרו לי שאני אתחרט על זה ושכדאי לי לצאת, אבל הם ואולי אף אחד לא יכול באמת להבין את מה שאני מרגישה.

בקיצור, לא.

[ובבקשה אל תכתבו לי נאומי "כדאילךאתמפסידהבלהבלהבלה" זה סתם מעצבן.]

עריכה 23:08:
אז אחרי התייעצות עם אנשים וחשיבה עמוקה כנראה שאני כן אצא בסוף.

יהיה טוב.