עולם כל כך גדול בחוץ, ואני כל כך קטנה בפנים

יאיי, חודש חדש, החודש האהוב עליי. עוד 17 ימים יש לי יום הולדת 15 :)

~

הילד שאני והוא היינו בקטע... זה נגמר. אני החלטתי את זה, הוא ילד זבל, הוא סתם לא רציני, סטוצים וזה.. וואלה כפרה?! טעית בכתובת! שילך להזדיין. נישאר ידידים, עדיף לי.

הכרתי מישהו, שהוא אפילו בשכבה שלי... מישהו שבחיים לא חשבתי שאיכשהו אני אגיע אליו, כשחושבים על זה זה אפילו די מוזר, אנחנו בכלל לא קשורים. הוא אפילו עונה על כל הקריטריונים שאני אוהבת (ובדר"כ מוצאת את ההפך חחח): יותר גבוה ממני, יותר גדול ממני, נראה טוב, חמוד, לא ערס בכלל, לא מעשן, ואפילו תלמיד טוב.

אבל זה בכלל לא משנה במיוחד, הוא מדהים מבפנים... אכפתי ורגיש וחמוד ונחמד ומצחיק וכיף להיות איתו ולדבר איתו, ממש לעניין... נכיר יותר ונראה איך יזרום הקשר (:

~

אני והחבר הקודם ניתקנו קשר די הרבה זמן. אתמול פתאום התחלנו לדבר שוב, ונזכרתי כמה אני אוהבת לדבר איתו. אלוהים, הוא פשוט ילד מדהים, השיחות איתו אף פעם לא נגמרות ואני אפילו מסיימת אותן עם חיוך על השפתיים, בעיקר אם הן לכיוון החיובי (כמובן) חחחח

הגעתי למסקנה, שהוא פשוט הבנאדם שאני הכי יכולה לסמוך עליו מכולם, הוא יודע עליי הכל, הכל אני מספרת לו, להכל הוא מקשיב (חוץ מלחלומות האדומים חחחח אני לא אפרט...)

מה אני אגיד, התגעגעתי אליך באמת. אני מקווה שלא ננתק יותר את הקשר ושלא נריב לי, אתה באמת חשוב לי ואני עדיין אוהבת אותך כידיד, ומאוד 

ובנימה אופטימית זו, אני רוצה לסיים באיזה קטע קצר שכתבתי לא מזמן, אין לו שם, אם למישהו יש רעיון אני אשמח... תהנו :)

~

היא ישבה שם. על גרם המדרגות. ובכתה, בכתה בלי סוף. בכי מר וכואב. אמה מעולם לא התייחסה אליה והתעניינה בה ובצרכיה, תמיד דאגה לעצמה. אביה עבד מהבוקר עד השעות המאוחרות, וכשחזר הבייתה היה עייף מן העבודה, וכל מה שרצה זה לנוח, ולא התפנה לאיש. אחיה הגדול ירד לחייה ללא סיבה, צחק עליה והקניט אותה, בייש אותה מבלי שעשתה לו דבר רע.

גם חיי החברה שלה לא היו הצלחה גדולה. כל מי שהיה סביבה רק השפיל אותה והעליב אותה. גם ידידה הטוב ביותר, לו נהגה לספר כל סוד כמוס שלה- התעלם ממנה לחלוטין, התנתק ממנה. וחברותיה הטובות ביותר ניתקו איתה כל קשר, התרחקו ממנה.

צחקו עליה, דרכו על כבודה.

היא הרגישה בודדה. הרגישה שהיא לבד בעולם. אף אחד לא אוהב אותה, לאף אחד לא אכפת ממנה.

אפילו את כל הכאב הזה, לא היה לה למי לספר. לבד. פשוט לבד.

היא הרגישה שהיא לא רוצה לחיות יותר. אין לה סיבה לחיות יותר. בין כה וכה, אם תחיה או תמות, זה הרי לא מעניינו של איש. וכך החליטה לשים קץ לחייה הצעירים והקצרים.

היא התאבדה.

ואז, רק אז החלה הקרבה. כל הסביבה שהתרחקה התקרבה פתאום. כל מי שהיה לו חוסר עניין בה שאל והתעניין. פתאום. פתאום היא מעניינו של כל אדם. תדהמה גדולה על האירוע הפתאומי. זעקות עזרה נשמעו מפי האם, שרצתה את בתה חזרה.

אבל זה כבר היה מאוחר.

מאוחר מדי.