שיחה עם אמא:
"נעמה.. יש לי הרגשה שרזית עוד"
אני בתגובה "יש לך הרגשה לא נכונה"
(אם היא רק הייתה יודעת שאני לא 44..)
חברה קרובה-רחוקה:
"לעזאזל, נעמי.. כל פעם שאני רואה אותך יש פחות ממך
את הולכת להעלם לי בסוף?"
"חברה" אעלק (צבועה ומגעילה):
"אמאאא את כזאת רזה תראי את העצמות שלך
את רזה מדי את יודעת? תשמיני קצת"
חברה והפעם דווקא באמת:
"אני חושבת שעברת גבול של רזון
של טעם טוב. תעלי קצת, זה יעשה לך רק טוב"
שותפה להפסקת הסיגריות שלי היום (תאמינו או לא אין לי מושג מה שמה):
"את אוכלת בכלל?"
אני בתגובה "תתפלאי אבל.."
היא -קוטעת אותי- "לא"
אנשים שונים ורבים:
"תאכלי משהו"
(תאכלו זין, קנאים)
אח שלי:
"את לא נהנית מהחיים באמת"
(דוחף בורקס ברקע)
אגב, הוא בגובה שלי בערך, 15 קילו יותר.
מישהי שעשתה דיאטה וירדה 10 קילו (אבל היא עדיין מלאה קצת)
"צריך לדעת מתי אומרים סטופ וביי לדיאטה ולמחשבות
צריך גם להנות. את נהנית מארוחות שחיתות מדי פעם?"
לא..
אחת המורות (מיד אחרי שחזרנו ללימודים מהחופש הגדול):
"אוקיי, הנה חצי נעמה. איפה החצי השני?"
החברה שלי שהייתה המוטיבציה להיות רזה כמוהה (כתבתי עליה פה):
"איך את יכולה לאכול את הקלקר הזה? (הכוונה לפריכיות שלי)
אני צריכה אוכל אמיתי
אני טוחנת ונשארת רזה"
(שקל?)
חברה טובה מאד:
"נעמה מה נסגר? אנשים דואגים לך
ויותר מזה, מרכלים עלייך"
אני "משתינה עליהם בקשת"
אנשים אקראיים:
"איך עשית את זה? אני גם רוצה לרדת. תעזרי לי"
ידיד טוב:
"אין עלייך טיפת שומן!
(צובט לי בתחת תוך כדי)
פעם היה לך ישבן עסיסי. היום הוא קטן וחמוד"
מוכרת בחנות בגדים:
"יווו איזה רזה. כמה את שוקלת? כמה?"
אני: "לא יודעת."
כן בטח
הרופא בצו ראשון:
"את בתת משקל. תמיד היית כזאת רזונת?"
כן. ברור. תמיד הייתי רזה,
עד שהשמנתי.
ואז חזרתי להיות רזה.
ערס מהשכבה:
"רזית לאללה"
אני: "תודה"
הוא "פעם היית שמנה!!"
חברה שלי:
"ראיתי תמונות מהטיול השנתי של כיתה י"א.. (לפני כשנה)
אמאלה נעמה את לא מבינה ראיתי אותך שם את נראית אחרת!
הפנים שלך, הגוף שלך, הדרך שבה כולך נראית, הולכת.. זה כלכך שונה!"
מישהו מהכיתה שלי:
"כמה את שוקלת נעמה?"
"40"
"את נראית פחות אפילו מ40"
אני: תודה?..
הוא "זו ממש לא מחמאה"
אאוץ.
הרבה אנשים:
"את כזאת רזה אלוהים ישמור"
לכולם יש מה להגיד על הרזון שלי
(שאגב, לדעתי הוא לא קיצוני כמו שהוא נשמע)
ורק הוא לא אמר דבר.
עד מתי הוא ישתוק?
אני רוצה להיות כל כך רזה שהוא לא יוכל להתעלם מזה יותר
שיכאב לו, לכולם, שיצרחו מרוב שהעצמות שלי כמעט קורעות את הבשר החי
שיסתכל ויזדעזע ויהיה מרותק
אבל הוא שותק.
תגיד משהו.
תראה ששמת לב,
שאתה עוד מסתכל עלי
תראה שאכפת לך!!!
אכפת לך בכלל?!
(ועד מתי אמשיך לפגוע בעצמי?)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
