תתאפקי לא לבכות,

היא אומרת לי בקול,

אל תבכי, זה בסדר אני מבטיחה,

אבל הן שם והן מנצנצות מכאב של הלב,

והן נופלות בלי מאמץ,

מרטיבות את מה שיבש,

חיוך קטן מתגלה,

זה פשוט היה צריך לצאת,

להיפרד מאדם שהיה אהוב עליי מאוד,

לשחרר אותו ממני לנצח,

לוותר על החלום שלא נברא מעולם,

אבל אני עוד אוהבת למרות שאסור,

הולכת במעגלים שלא נגמרים,

אף אחד לא אמר שזה יהיה קל לשכוח,

אבל אין כבר מה לזכור,

ואני משלחת ממני אותך לנצח,

שולחת לך את ברכתי הגדולה

ובעיקר מאחלת לך דרך חיים טובה ופוריה,

נישואין שמחים לך :)