קודם כל, באנקדוטות:
- אני עוזבת את הארץ
- בת שבע
- שרה עובדת בתקליט
- קניתי אייפוד
- פיראנה
- קאוצ'סרפינג
- ראש השנה
- נסיה מהעבודה
- החיים
כמו שאתם רואים, רשמתי את זה בסדר חשיבות יורד.
הזמנתי היום את הכרטיס שלי. אני נוסעת לחודש לבוסטון, או יותר נכון קיימברידג', כדי לקבל overdose של אמנדה פאלמר.
אמנדה פאלמר מככבת בהפקה של המחזמר "קברט" בקיימברידג'. אני עומדת לראות את זה 6 פעמים. ועוד 4 הופעות מיוחדות שהיא עושה עם כל מיני אורחים וקוראים להן Amanda Palmer's Late Night Fucking Cabaret. ב7 לאקטובר היא עושה הופעת לייט-נייט-קברט שבה מתארחים הלהקה Bitter Ruin, ולכן זה גם התאריך שאני נוסעת בו.
אמנדה כתבה בפורום המעריצים שלה שכדאי להם לשריין את האלווין. אז החלטתי שאשאר לפחות עד ה31 לאוקטובר. מסתבר שהיא ובריאן ויגליון עושים הופעת איחוד לDresden Dolls בניו יורק בלילה הזה. אז אני הולכת גם לזה.
מיד אחרי שהזמנתי את הכרטיס, קלטתי שסביר להניח שלא יתנו לי להיכנס לארה"ב עם כרטיס חד כיווני, אז הזמנתי כרטיס אוטובוס לאוטאווה (בירת קנדה!) ל2 לנובמבר. אז אני אהיה בקנדה לכמה זמן. אני לא לגמרי בטוחה מה אני אעשה שם. אולי אשיג אישור עבודה ואעשה שם את הכריסטמס. אני רוצה לטייל לאורך ארה"ב ולהגיע לסן פרנסיסקו ולעשות מלא דברים של לסביות.
אחר כך נראה לאן ממשיכים.
את בת שבע הכרתי לפני שנה, כמעט בדיוק. פגשתי אותה בערב הזה. כבר אז היה לי קראש די רציני עליה.
לפני בערך שבועיים פגשתי את אורי ועוד כמה חברים וגם בת שבע הייתה שם. קרו בינינו דברים שקיוויתי שיקרו במשך שנה. ואני לא מצליחה להפסיק לחשוב עליה. היא בעצם סוג-של מושלמת. והיו לנו כמה דיונים די ארוכים על העניין והגענו למסקנה שהיא הבחורה השווה ביותר בירושלים (ואולי בעולם כולו) (!). אני ממש מפחדת שאני מתאהבת בה, כי אני יודעת שאם אני אתן לזה לקרות, אז אני ארגיש כאילו מכניסים לי ידיים לכלוב הצלעות וקורעים אותו לשניים כשאני אעזוב.
יש לה גם יזיז. והוא דווקא ממש נחמד ואני מחבבת אותו והוא גיק ואני בטח אראה אותו באייקון ואמשיך לחבב אותו. ואיכשהו לא באמת אכפת לי שהוא גם שוכב איתה כי נראה לי שיש להם מערכת יחסים די שונה ממה שלי יש איתה.
לפני בערך שבועיים וחצי היא השאירה אצלי את החולצה שלה וכשחזרתי מהעבודה וראיתי את החולצה על המיטה, ישר לבשתי אותה והלכתי לישון בתוכה. מאז אני מחבקת את החולצה כשאני הולכת לישון, ואני מסניפה אותה כשאני ערה. מזל שהיא לא לקחה אותה חזרה בפעמים שהיא הייתה אצלי מאז.
כשאני לא רואה אותה ליותר מיום שלם אני מתחילה לסבול מכאבים פיזיים.
ואני עוזבת עוד 3 שבועות.
שרה הפסיקה לעבוד בסטארדאסט ועברה לעבוד באח החורג והיומרני שלו - התקליט. אנחנו שונאות לשבת שם. יותר יקר ומלא באנשים שחשבתי שאפסיק לראות כשסיימתי תיכון. יש שם מצלרית אחת שנשמעת כאילו יש לה תסמונת-פיגור כלשהי.
לא באמת היה לי הרבה מה להגיד בנוגע לכל העניין.
כשאני ושרה רבנו לפני איזה חודש וחצי חזרתי הביתה מבואסת וכדי לרומם את מצב רוחי הזמנתי אייפוד טאצ', דור 3, 32 ג'יגה. הוא הגיע לפני כמעט חודש. אני ממש ממש נהנית ממנו. סוף סוף יש לי מקום לכל המוזיקה שלי. הורדתי את האפליקציות הכי חנוניות שיכולתי לחשוב עליהן -קינדל, קומיקסים של DC, מפה של הרכבת התחתית של לונדון, אפליקציה של טבעונים ומילון רפואי.
אז הורדתי אפליקציית קינדל, ומאז אני קוראת ספרים באייפוד. בינתיים אני באמצע הספר השני של הMillenium Trilogy. אני מתה לראות את הסרטים.
iTunes היא תוכנה ממש מעצבנת.
לפני שבועיים הלכתי עם בת שבע, מירנדה והיזיז של בת שבע לסרט. הסרט הזה היה Piranha 3D. אמרנו לעצמנו שהסרט הזה יהיה כל כך גרוע עד שהוא יהיה מצחיק.
הוא לא היה. זאת אומרת, הוא באמת היה ממש גרוע, אבל זה ממש לא היה מצחיק. אחרי שעה, הייתי כל כך מיואשת, שפשוט הדלקתי את האייפוד, שמתי טיגן ושרה וקראתי ספר באפליקציית קינדל.
זה היה פשוט אחד הדברים הכי נוראיים שאי פעם נאלצתי לחוות. זה היה טראומטי. זה היה מבחיל. במהלך הסרט רציתי לרוץ החוצה ולדחוף את הראש לי לתוך המכונת פופקורן בעודי צועקת "למה?! למה?!?!?!?!?!?!?!!!!!" ואז למות בייסורים קשים, כי אפילו זה יהיה פעילות יותר טובה, פורייה, מעניינת ומפתיעה מהסרט הזה. ג'יז.
בתחילת החודש התחלתי להיות יותר פעילה בcouchsurfing וככה יצא שאירחתי פורטוגזי חמוד בשם פדרו ושני קנדים קצת משונים בשם אנדרה ובוני. אתמול פדרו חזר לבקר אצלנו.
שרה: "אני לא יודעת מה זה, אבל אני פשוט לא מסוגלת להסתכל לפדרו בעיניים."
אני: "אולי זאת העורלה?"
שרה: "נראה לי שזאת העורלה."
בראש השנה סיפרתי לסבתא שלי על כל תכניות הנסיעה שלי לבוסטון, ואז היא שאלה אותי עם מי אני נוסעת. כשאמרתי לה שאני נוסעת לבד, היא שאלה אותי מה עם איזה חתיך. אני אמרתי לה "אה... מה?" "למה שלא תלמדי ממני ותמצאי איזה גבר חתיך שיטייל איתך?" ואז אני אמרתי "חה חה חה, הו סבתא!..." ופשוט הלכתי משם.
נסיה היא בחורה דתייה בת 22 שעובדת איתי. יש לה בעל שלטענתה הוא החייל הכי חתיך בצה"ל ולטענתי נראה כמו דמות מארתור, ויש לה ילד.
לפני איזה שבועיים אביב בא לבקר אותי בעבודה ושאל מי הבחור שנמצא עם שרה. כשאמרתי לו מי זה הוא אמר "וואי, אני כל כך מקנא!"
הכנתי לו סנדוויץ', דיברנו קצת, והוא הלך.
נסיה: "זה היה אביב?"
אני: "כן."
נסיה: מה, הוא מאוהב בשרה?"
אני: -פרץ צחוק- "לא!"
נסיה: "אז למה הוא מקנא בבחור שאיתה?"
אני: "הוא לא מקנא בבחור, הוא מקנא בשרה."
נסיה: "מה, אז הוא, כאילו, מאוהב בך ומקנא בשרה כי אתן גרות ביחד?"
אני: -צחוק היסטרי- "לא, הוא מקנא בשרה כי הוא רוצה את הבחור שאיתה. הוא הומו."
נסיה: "איכס... "
אני: "וואו, רק אל תרסני את הדעות שלך, נסיה."
נסיה: "לא... מה?... הוא, כאילו... הוא אוהב לקבל זין בתחת?"
אני: "וואו. ניסוח עדין נסיה. ניסוח עדין."
היא אולי הבנאדם שאני הכי נהנית לעבוד איתו.
הם עומדים ממש להשתנות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
