טוב, ראיתי עכשיו שדרשתם ממני לעדכן, אז הנה לכם.
טוב, דבר ראשון, אני ממש מצטערת על כמה שאני מייבשת-תגובות בזמן האחרון. אנשים אדיבים מגיבים לי בטוב ליבם הרב, ולי פשוט אין כוח להחזיר להם תשובה. לא יודעת, אני כל הזמן דוחה ודוחה את זה עד שבסוף זה מרגיש לי כבר מאוחר מדי.
בסופ"ש האחרון הייתי די תקועה אצל אמא שלי, ולא ממש הבאתי איתי משהו לעשות חוץ מדוריאן גריי (כבר עברתי את אמצע הספר! והוא התחיל להיות מעניין! ווהו!). אז פיתחתי התמכרות חדשה עקב זה שעכשיו יש לי מחשב נייד שנמצא איתי בחדר - צפייה בהופעות של טיגן אנד שרה. גם קטעים מהופעות (בעיקר קטעים שהן סתם מספרות כל מיני דברים מצחיקים (banter)), וגם הופעות שלמות שהמעריצות שלהן מעלות ליוטיוב. יש בערך מיליון הופעות שלהן שם, וראיתי אולי 10 מהן. ולמרות שבתכל'ס הן כל פעם עושות פחות-או-יותר את אותו סט-ליסט, כל הופעה שלהן היא ממש אדירה בגלל הבאנטר. הן פשוט הורגות אותי מצחוק. הן כאלה אדירות. אני כל כך מאוהבת בשרה (שהוקדשה לה רשימה שם למטה).
הנה אחד מהקטעים האהובים עליי (שרה פשוט מצחיקה רצח, והשיר של טיגן בסוף הוא בנזונה למדי):
(למקרה שלא רואים את הקליפ, הנה לינק)
גאד, אני פשוט כל כך פאקינג אוהבת אותן.
בשבוע האחרון היו לי כמה שיחות ממש טובות עם לרכמתל. חלק במסנג'ר וחלק בטלפון. אני נורא אוהבת את השיחות שלנו. אבל איכשהו כל פעם שאנחנו קובעות להיפגש, אני דופקת את זה ונאלצת לבטל בערך שעה לפני התקיימות הפגישה.
אבל עוד ניפגש! יש מצב שאפילו ביום חמישי! אבל נראה, אני עוד צריכה לדבר איתה על זה. (אגב, נסעת בסוף באוטובוס?)
וזה מביא אותי לפסקה הנוכחית -
ביום שישי בלילה הצטננתי מהמזגן (בוגד! סמכתי עליך! היית הדבר היציב היחיד בחיי, ואכזבת אותי! הו!), וקיוויתי שאני אחלים תוך יום-יומיים, אבל זה לא קרה. זה רק נהייה יותר גרוע. ביום ראשון בצהריים הייתי אמורה ללכת לפגישה עם שתי חברות שמעסיקות עובדים באנגליה, ואז ללכת לפגוש את לרכמתל, ואז להיפגש עם עוד חברת-אנגליה. עם החברה הראשונה בסוף לא נפגשתי בגלל שהפלאפון שלי זיפת, ועד שהגעתי לעזריאלי, לא הצלחתי לתקשר עם ההיא שהייתי צריכה לפגוש כי, כאמור, הפלאפון שלי זיפת. אני צריכה לקחת אותו לתיקון. בקיצור, אח"כ הלכתי להיפגש עם החברה השנייה. הייתה אחלה פגישה, עד עכשיו זו החברה שהציעה לי את התנאים הכי טובים. בכל מקרה, אני די בטוחה שיצאתי די ממורמרת ודכאונית ואנטי-סושיאל בפגישה הזאת, כי קצת אחרי שהגעתי הצינון כבר התחיל להיות ממש גרוע, והרגשתי כבר ממש לא טוב.
לרכמתל דחתה אז את הפגישה שלנו בשעה, אז החלטתי לחזור הביתה לאיזה שעה לפני שאני יוצאת לפגוש אותה, בתקווה שאני ארגיש יותר טוב. בכל מקרה, איך שקמתי ובאתי לצאת, קלטתי שאם אני עומדת לנסות ללכת, רוב הסיכויים הם שאני אפול באחד הצעדים הראשונים כי הראש שלי ממש כאב והיו סחרחורות ולא יכולתי לנשום כמו שצריך, אז בסוף ביטלתי גם את הפגישה עם לרכמתל, וגם את הפגישה עם החברה השנייה.
התבאסתי.
סבתא שלי מצאה את החתול הכמעט-הכי-חמוד-בעולם (ברור שהחתולה שלי היא הכי חמודה בעולם). אני רוצה לאמץ אותו, אבל אני קודם צריכה לשכנע את אבא.
טוב, אז קיצור, נפגשתי עד עכשיו עם 3 חברות שונות שמציעות לי עבודה באנגליה, בחברה הראשונה יש תנאים שהם ככה-ככה, בשנייה יש תנאים ממש מחורבנים אבל אחלה שעות עבודה, והחברה השלישית מציעה אחלה תנאים ואחלה אפשרויות, אבל השעות עבודה די קשות (יכול להגיע ל10-12 שעות ביום). בכל מקרה, אני אמורה להיפגש עם עוד איזה שתי חברות, אז נראה מה יהיה עם זה. כנראה שאחליט עד שבוע הבא עם איזו חברה אני רוצה ללכת.
זה מרגש. אני אהיה באנגליה. ובדיוק טיגן אנד שרה וUh Huh Her מוציאות אלבומים חדשים, אז יש מצב שאני אוכל לראות אותן בהופעה (שזה פשוט יהיה התגשמות כל חלומותיי), וגם אני בטח אוכל לראות את דה גוסיפ שהוציאו אלבום חדש לפני איזה חודש. אה, ואני אהיה שם בזמן שמשדרים את הספיישלים הבאים של דוקטור הו, אז אני אוכל לראות אותם בשידור המקורי שלהם, וזה פשוט אדיר. מאוד.
החברה של אח שלי הגיעה מגרמניה לביקור של שבועיים בארץ (אבל זה קרה לפני שבועיים וחצי, אז היא כבר עזבה). היא הייתה ממש נחמדה באופן מפתיע, ויחסית לגרמנייה היא דווקא הייתה די יפה.
תגובתה של סבתא: "אוי, זו שיקסע'לה!"
אני ממש שונאת מבטא ישראלי באנגלית. זה תמיד נשמע לי נורא מגוחך ודי תסמונת דאון-י.
אני גם שונאת ליחה.
מממ. (זאת הייתה המחשה טקסטואלית של "אני רוטנת")
אני כל כך אוהבת את חורחה, המחשב הסופר-סקסי שלי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
