בזמן האחרון אני מרגישה... יותר טוב. לא יודעת להסביר את ההרגשה הזאת, אבל מאז שהפסיכיאטרית הכפילה לי את המינון זה פשוט מרגיש כאילו, לא יודעת, התפוגג איזה ערפל שהיה לי במוח. ואולי זה פשוט בגלל שאני פתאום כל כך נהנית מהאנשים שמסביבי, והם נהנים ממני. ואולי זה שניהם.
וגם התחלתי לקחת כדורי שינה כדי לסדר את ההפרעת שינה שלי. ו, כאילו, זה עובד. אבל אני לא בטוחה שאני רוצה שזה יעבוד. אני לא בטוחה שאני אוהבת להיות ערה ביום ולישון בלילה. וגם עכשיו, למרות שאני נרדמת כל לילה בשעה סבירה יחסית (12-1) וישנה בערך 9 שעות ואז גם ישנה בצהריים לשעתיים, השינה לא מרגישה אותו הדבר. היא לא מרגישה טובה ומרעננת כמו קודם. אני מתעוררת תשושה, ואני כל היום תשושה, והעפעפיים שלי מרגישים כאילו הם שוקלים 30 טון, ואני לא אוהבת את ההרגשה הזאת. אני מתגעגעת ללילות חסרי השינה שלי ולסדר היום הדפוק שלי. אהבתי את זה.
טוב, בסוף השבוע הזה אני אמורה להפסיק לקחת את הכדורי שינה. נראה אם יהיה בסדר.
עוד עונת טלוויזיה הסתיימה לה וזה ממש מבאס. עכשיו אני צריכה לחכות 4 חודשים עד שיחזרו כל הסדרות שלי. הקיץ הזה עומד להיות ממש קשה, כי בשנה האחרונה השלמתי המון סדרות שרציתי לראות, ועכשיו אני מפחדת שלא נשארו לי עוד דברים.
עשיתי היום את ההזמנה הראשונה שלי מאמזון. כאילו, זאת לא פעם ראשונה שאני מזמינה דברים מאמזון, פשוט זאת פעם ראשונה שאני עושה את זה עם הכרטיס אשראי שלי והכסף שלי ואני לא צריכה ללכת לבקש מאמא שתזמין לי.
זה מרגיש ממש טוב.
ביום חמישי היינו בעיר (אני, רוני, עדן, נטע ונגה. אה, וגם אביב לאיזה שתי דקות), והיה כיף רצח. לא שתיתי כל כך הרבה (ליטר בירה ושוט של טקילה) אבל כן קצת השתכרתי והיה מגניב. חבל רק שנטע ועדן בחרו להתיישב בפאב הכי מחורבן בעיר. אז קיצור, המצאנו תנועות ריקוד לPoker Face של ליידי גאגא וכולנו הסכמנו שחייבים ללכת להופעה שלה. וכל הערב רוני ועדן ניסו לרקוד טקטוניק (ככה קוראים לזה?), ואז איזה בחור אחד משולחן אחר בא אל רוני ועושה לך "זה בשבילך, אל תנסי לרקוד טקטוניק", ואז חבר שלו התחיל לרקוד באמצע המקום והוא דווקא רקד ממש טוב. הורשמנו, מה אני אגיד.
אז ישבנו ודנו בעניינים הרגילים (סקס, כאילו), ואז נפרדנו לשלום.
ואז אני ורוני התחבקנו לאיזה 5 דקות והשתפכנו על כמה שאנחנו אוהבות אחת את השנייה. ואז עליתי על אוטובוס.
הייתי אמורה לפגוש את לרכמתל (או איך שרוני קוראת לה - לרמטכ"ל) ביום חמישי, אבל כשהגעתי לתחנה המרכזית היה חפץ חשוד וסגרו חצי מהמקום והיה מפוצץ באנשים וכבר לא הייתי מספיקה לקחת אוטובוס בזמן לפגוש אותה. זה ממש עיצבן אותי. ממש. כבר איזה חודש וחצי אני מנסה לקבוע להיפגש איתה, וכל פעם זה מתבטל מסיבה מעצבנת כזו או אחרת, ואני משתגעת. זה מרגיז כשהעולם נגדך.
קניתי היום את מהדורת הפלטינום של הDVD של מלך האריות מאיזה בחור אחד. עכשיו, הDVD הזה הוא out of print כבר איזה 5 שנים, ובכלל להשיג DVD של מלך האריות זה ממש בעייתי כי לדיסני יש איזה קטע דפוק שהם מוציאים את הסרטים שלהם לאיזה שנתיים, ואז פשוט מפסיקים.
אז קיצור עכשיו ש לי את מלך האריות ואני פשוט מאושרת. זה הסרט דיסני האהוב עליי. עכשיו אני רק צריכה לקנות את 101 דלמטים, היפה והחיה ואלדין. את חתולים בצמרת כבר יש לי. (אלה הtop 5 disney movies שלי)
וואי, אני כל כך מתה על רוני, היא פשוט בנאדם כזה אדיר, ויש לנו את השיחות הכי כיפיות בעולם, וכל פעם שאני חושבת עליה אני מחייכת. כמו עכשיו לדוגמה.
אוף, לרוב החברים שלי יש מה לעשות בקיץ (צבא, שנת שירות וכו') וזה מעצבן, כי אז אני לא אראה אותם. וגם כי להם יש יותר מטרה בחיים ממני.
יש סיכוי שאני אהיה בסגל של אייקון. הנה משהו לעשות.
יש מחר בגרות במתמטיקה. יש מצב שאני לא אגש לזה, אלא רק למועד ב'. כאילו, אין מצב שאני אקבל יותר מ70 (שזה המינימום שאני צריכה כדי לעבור את הבגרות במתמטיקה באופן כללי), אז עדיף כבר שאני לא אבזבז את זמני, ואקח כמה שיעורים פרטיים לפני המועד ב' בקיץ.
כל שנה הבגרויות נראות לי ממש מפחידות ומאיימות, וכל שנה אני מגלה שהן הרבה יותר פשוטות וקלות ממש שחשבתי ואני נרגעת.
היידי הו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
