והנה המילים:
They don't play the song on the radio
They don't show the tits on the video
They don't know that we are the media
They don't know that we start the mania
Your Eyes don't want to see what I'm making you
Your ass is off its seat and I'm shaking you
Walking down the street I'm the lady - ah -
Showing off my map of Tasmania
Soft and sweet and shaped like a triangle
Some girls want no shape and they shave it all
That's so whack, it hurts with the stubble
Walking 'round and look like an eight-year-old
I say grow that shit like a jungle
Give 'em something strong to hold onto
Let it fly in the open wind
If it get too bushy, you can trim
והנה הוא בגרסתו הקדמונית:
והנה לכם, מפת טזמניה:
מי אמר "אמנדה פאלמר גאונה" ולא קיבל?
אז קיצור, אני יודעת שלא עידכנתי את הבלוג כבר איזה חודש. ועכשיו סוף סוף יש לי זמן ואינטרנט, אז צפו לפוסט ארוך.
אז איפה הייתי פעם אחרונה?
אני מקפלת צעיפים בעיירה מחורבנת שגרתי בה שנה שעברה ויש לי שתי שותפות חדשות לדירה.
איפה אני היום?
טוב, בואו נתחיל מאיפה שהפסקתי:
אז בערך יומיים אחרי הפוסט ההוא התעוררתי בבוקר יום ראשון כדי ללכת לעבודה, וגיליתי שבימי ראשון אין תחבורה ציבורית נורמלית שמביאה אותי לעבודה. התקשרתי לבוס, שאלתי מה לעשות. הוא אמר לי לקחת רכבת. אמרתי שאין אוטובוסים לתחנת רכבת. הוא אמר לי לקחת מונית ולשלם עליה *בעצמי*.
בסוף הגעתי לעבודה באיחור של שעתיים וחצי כי סירבתי לקחת מונית אז לקחתי את האוטובוס שהתחיל מאוחר מדי.
אחרי העבודה הלכנו אני, השותפות, והישראלית שעובדת לידנו בקניון, לראות את הארי פוטר החדש (שהיה מאדרפאקינג בן-זונה).
כשיצאנו מהסרט הבוס עשה סיבוב טלפונים ופיטר אותי ואת אחת השותפות.
אז הלכנו לשבת בדירה של הישראלית-מהעמדה-ליד.
באותו ערב שלחתי הודעות לבערך 6 חברות ישראליות שונות בקשר לעבודה.
בסוף, באופן בלתי מתוכנן, מגיע לבקר הבוס של הישראלית מהעמדה. דיברנו דיברנו. בסוף סגרתי איתו שאני אעבור ללסטר (עיר מחורבנת במרכז אנגליה) כדי למכור צעצועים. אם מישהו מכם מכיר אותי, אז הוא בטח יודע שזה *בדיוק* מה שעשיתי שנה שעברה.
אז בבוקר שאחרי חזרתי ללונדון עם כוונה מוחלטת לנסוע ללסטר. ואז אני והשותפה השנייה שפוטרה ישבנו לדבר עם מישהי שעזבה את החברת צעיפים שאנחנו עבדנו בה בשביל חברת צעיפים אחרת. על הדרך גם קיבלתי את המספר של הבוסית שלה.
אכלנו סושי. טוב, אני אכלתי נודלס, אבל שיהיה. ואז התחילו לחזור אליי כל החברות ששלחתי להן הודעות בערב הקודם.
אז החלטתי להישאר בלונדון לעוד יום ולחקור את האופציות שלי.
טרהלהלה, בסוף יצא שנסעתי יום אחרי זה לבירמינגהם למכור כריות חימום.
הגעתי לבירמינגהם. התחלתי לעבוד. אחרי שעה וחצי התקשרתי לבוסית מחברת-הצעיפים-השנייה. דיברתי איתה. קבענו להיפגש בלונדון בערב של היום שאחרי.
באותו רגע שלחתי סמס לבוסית הנוכחית שהעבודה לא מתאימה לי, לקחתי את הדברים ועליתי על רכבת חזרה ללונדון.
בדרך, הרכבת שלפנינו פגעה במישהו וכך יצא שהתעכבתי באיזה 3 שעות.
אבל זה לא באמת משנה.
יום אחרי. הלכתי להיפגש עם הבוסית של הצעיפים. בואו נפשט את כל העניין ונקרא לה ענת. לא, תיאודורה. לא, אוקיי, ענת. קוראים לה ענת.
אז דיברנו, ויומיים אחרי התחלתי לעבוד.
לא היה מקום בדירת עובדים של ענת בהנדון (שכונה בצפון לונדון), אז הלכתי לגור באדג'וור (שכונה אחרת בצפון לונדון) אצל איזו מוזרה אחת בשם ליליאן עם מבטא לא ברור.
כעבור 4 ימים ענת מתקשרת אליי ואומרת לי שהתפנה מקום בדירה שלהם ושאני יכולה לעבוד מתי שבא לי.
כשעברתי לדירה דיברתי עם הבחורה היחידה שעדיין גרה שם ומסתבר שהסיבה לזה שהתפנה מקום בדירה היא שבעצם תפסו 5 עובדים ישראלים לא-חוקיים של ענת ושלחו אותם הביתה.
יאיי!
אז בכל מקרה, שלחו אותי לעבוד באופן קבוע בעיר שנקראת פיטרבורו שנמצאת על אותו קו גאוגרפי של לסטר, במרכז אנגליה, ואני נוסעת לשם כל בוקר וחוזרת משם כל ערב וזה לוקח שעתיים-שעתיים וחצי לכל כיוון. אבל עושים שם אחלה כסף והעמדה שם נסגרת אחרי יום ראשון ואחרי זה אני עובדת לעבוד יותר קרוב ללונדון, אז סבבה.
אז עכשיו כריסטמס. ועשיתי כסף. ואני גרה בהנדון עם שותף ממש חמוד בשם יוני ועוד בחורה בשם גל שגם היא ממש חמודה, אבל היא לא בדיוק שותפה כי היא רק מבקרת פה בלונדון.
ואתמול ישבנו ועישנו ושתינו וויסקי איכותי ואכלנו מלא אורז, כי ממש נכנסתי לקטע של אורז, והיה ממש טעים.
ושרה מגיעה לפה עוד 3 ימים. יהיה כל כך כיף.
לפני 3 שבועות הלכתי להופעה של An Horse בלונדון והיה מושלם. אני מתגעגעת להופעות. ואן הורס היו כל כך חמודים. הם באמת זכרו אותי (!) מה30 מיליון פעם שפגשתי אותם כשהם פתחו בסיבוב הופעות של טיגן ושרה בקנדה לפני שנה. ודיברתי איתם והם היו אוסטרלים וawkward-יים, ונוספה לי עוד תמונה מחרידה לאוסף-התמונות-הממש-גרועות-שיש-לי-עם-אן-הורס.
צילמתי את כל ההופעה ואני מתכננת להעלות אותה ליוטיוב כאהיה ליד אינטרנט שאני לא משלמת עליו.
איזה כיף לי. פתחתי חשבון בנק אנגלי, ויש לי כרטיס אשראי וכתובת אנגלית, ועכשיו אני יכולה להשתמש כאוות נפשי בiTunes UK ובאמזון UK בלי כל הgeoblocking המחורבן הזה שתקע לי את החיים.
תקנאו, זונות.
עוד מעט מתחיל הכריסטמס ספיישל של דוקטור הו!!! יא!!!!!
לפני כמה שבועות קניתי בקבוק מים עם התווית הבאה:
וכנראה שאני נוסעת ליפן.
עריכה: טוב, לא כזה ארוך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
