הלכתי אתמול בערב לראות את "קברט" בפעם הרביעית. היה מדהים ומושלם וזה רק הולך ונעשה יותר ויותר טוב בכל פעם שאני רואה את זה.
בכל מקרה, כמה דקות אחרי שהתיישבתי בשולחן שלי, הסתובבתי אחורה כדי לקחת את הפלייביל (החוברת הזאת שבה רשומים השחקנים וכתוב קצת על ההצגה) שהיה מונח שם, ואז קלטתי שיש כובע על הפלייביל. טוב, מגבעת, יותר נכון. ואז חשבתי לעצמי "הא, לבריאן וויגליון יש כובע כזה." ואז הסתכלתי וראיתי שיש בחור בחליפה עם שיער שחור שעומד עם הגב אליי.
אם אתם שואלים את עצמכם מי זה בריאן וויגליון, זה בריאן וויגליון:
הוא המתופף (הסופר מוכשר) (והנה הוכחות לזה) של הדרסדן דולז. של הלהקה שטסתי 13-שעות-פלוס-עצירה-של-4-שעות-בבריסל כדי לראות.
והוא ישב בשולחן שלי.
אמרתי לו שלום, סביר להניח שהבעת הפנים שלי הייתה מלאה בהלם, וניהלנו שיחה קצרה ומביכה על התפאורה.
בהפסקה הוא נעלם במסתוריות.
כתבתי על זה בטוויטר (כן יש לי טוויטר): Brian Viglione is sitting at my table. #ARTcabaret #freakingoutontheinside
וגם התיאטרון וגם אחת מהשחקניות (הממש מגניבות) בהפקה עשו לי רה-טוויט.
הרגשתי ממש טוב לגבי זה.
ביום שבת אני נוסעת לסיילם עם מישהי שהכרתי בהופעה ביום שני שעבר. סיילם זה המקום הזה עם הציד מכשפות. זה עומד להיות יום לפני האלווין.
#יהיהמגניב
אני ממש אוהבת hashtags. נראה לי שטוויטר זו הרשת החברתית שאני הכי נהנית ממנה.
וביום ראשון - ניו יורק! הדרסדן דולז! האלווין!
Oh snap.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
