ישבתי עכשיו במשך דקה שלמה עם הידיים שלי על המקלדת, ולא ידעתי איך להתחיל. מה לכתוב קודם. מה אני רוצה שהפוסט הזה יהיה.
אני יושבת מול המחשב. שרה בעבודה. אמרתי לה שאני אבוא לבקר אותה, אבל לא נראה לי שאני כבר אעשה את זה. אני לא יודעת אם אני מרגישה רע בקשר לזה או לא.
אביב התקשר אליי פעמיים היום ולא עניתי לו כי ידעתי שהוא בטח ירצה להיפגש ולצאת, ואין לי ממש מצברוח לזה.
בימים האחרונים אני מרגישה שאני נכנסת לשלב של... לא של דיכאון, פשוט של מלנכוליה וחוסר מוטיבציה. אני נתקלת שוב בהרגשה הזאת שנורא בא לי לשכב במיטה כל היום ולא לעשות כלום.
ישנתי ממש הרבה ביממה האחרונה.
אני לא יודעת מה אני עושה עם החיים שלי. באוקטובר נגמר החוזה על הדירה שלי, ואני לא יודעת מה אני עומדת לעשות אחרי זה. אני לא יודעת מה אני רוצה לעשות אחרי זה. יש לי יותר מדי אופציות, ואני לא יודעת מה לעשות. אני לא יודעת אם אני רוצה לעשות שירות לאומי, או אם אני רוצה לנסוע לעבוד בחו"ל, או אם אני רוצה לטייל, או להמשיך לגור בירושלים, אם אני רוצה להיות לבד או אם אני רוצה להיות עם שרה, אם אני רוצה ללכת לרצף של פאבים הזויים ברחבי אירופה או לעקוב אחרי להקה בארה"ב.
שירות לאומי או עבודה.
ירושלים או חו"ל.
אנגליה או קנדה.
אירופה או ארה"ב.
אוטובוסים או רכבות.
אני או שרה.
אני שונאת את זה שמעכשיו עד סוף החיים שלי יהיו לי רק החלטות כאלה.
ביום חמישי יש לי ראיון לשירות לאומי במקום שנשמע אדיר. קוראים לזה בית הסופר, וזה בירושלים, וזה איזה בית-אמנים כזה של כותבים ומשוררים ויוצרים צעירים ומתעסקים שם מלא בנשים ופמיניזם וקוויר-יזם.
זה נשמע כמו מקום שאני ארגיש בו ממש טוב כשאני אסתפר.
אני מורידה כרגע (באופן חוקי לחלוטין!!) (!) את האלבום Amanda Palmer Performs The Popular Hits Of Radiohead On Her Magical Ukulele, ש, אולי ניחשתם מהכותרת, הוא אלבום שאמנדה פאלמר הוציאה היום ובו היא מבצעת שירים של רדיוהד על היוקללי הקסום(ה?) שלה.
אני לא כל כך מקשיבה לרדיוהד, אבל אני אוהבת לתמוך באמנדה פאלמר, ועכשיו כשהיא פועלת בצורה עצמאית (ללא חברת תקליטים), אני ממליצה ואף מבקשת גם מכם לתרום מזמנכם, ו84 סנט (או יותר) מכספיכם ולהוריד ולהקשיב לאלבום. כי הוא בעצם די נפלא. והעטיפה שלו גורמת לי לחייך.
אני עומדת לקנות יוקללי.
שרה פתחה בלוג, והוא אפילו מוצלח למדי ושנון.
הנה הוא.
והנה הרסיטל סיום של נעם (תופים, רבותיי. תופים.):
וכאן נגמרו חובות הפימפינג שלי לפוסט זה.
ברגעים אלו ממש, מתרחש הרגע שבו חלפו בדיוק 365 ימים מאז ה21 ביולי הקודם, ואני הופכת רשמית לבת 19.
אני חווה משבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
