ביום חמישי הלכתי כדי לחתום על החוזה לעבודה בקפריסין. אני נוסעת עוד חודש בערך. החברה הזאתי בינתיים הציעה לי עבודה זמנית בארץ - במכירה של כרטיסי מולטי365 של המשביר לצרכן\לאומיקארד.
אז ביום ראשון, ב9 בבוקר, הגעתי למשרד שלהם כדי לעבוד תדריך.
וזה אומר שביליתי 9 שעות מהחיים שלי בלשבת בחדר עם עוד 7 אנשים וללמוד על כרטיסי אשראי. תהרגו אותי. אלה היו אולי 9 השעות הארוכות ביותר שחוויתי. אפילו יותר ארוכות מנסיעת האוטובוס בת ה35 שעות בקנדה.
אני עדיין צריכה לבדוק אם הם צריכים עובדים בחנות סקס סטייל ברמת גן.
מאז שאני וצליל גילינו שאנחנו גרות באותו רחוב התחלנו להיפגש הרבה. כאילו, כל פעם שלאחת מאיתנו משעמם, אנחנו פשוט מתקשרות לשנייה ומעבירות את השיעמום ביחד.
כבר בערך 8 שנים שלא גרתי עם אחד מהחברים\ות שלי באותו רחוב.
למרות שאני ונדב עדיין גרים ממש קרוב.
אחותי ישנה איתי במיטה כרגע. היא בת 20. לא נראה לי שהיא ישנה איתי במיטה מאז... לא יודעת, ממש הרבה זמן. למען האמת, אני לא זוכרת שמשהו כזה אי פעם קרה, אז יכול להיות שזו הפעם הראשונה בהיסטוריה שאנחנו ישנות ביחד באותה מיטה. וגם אם זה כן קרה, אני מנחשת שיש סבירות ממש גבוהה שהדחקתי את כל העניין.
ממש חם לי. אחותי ישנה משמאלי, החתולה שלי ישנה לי על הרגליים, המחשב נמצא לי על הבטן\אגן, וכולם פולטים חום, ואני גם מכוסה בשמיכה, ואני מרגישה את עצמי מתחילה להזיע.
אה, לא הסברתי את הרציונאל שבגללו אחותי ישנה איתי - שני חברים שלה באו לישון אצלה, אז הם ישנים במיטה שלה ובגלל שגם אני, גם אח שלי וגם אבא שלי בבית, אז היא הייתה חייבת לישון עם מישהו, וכנראה שאני הייתי הרע במיעוטו.
לקאקי קינג יצא לפני חודש אלבום חדש, הוא הגיע אליי לפני בערך שבועיים, ואני פשוט לא מפסיקה להקשיב לו. הו כל כך מגניב, וכל כך מעניין, ויש לו אנרגיה ממש שונה משאר האלבומים שלה, ובאותו זמן הוא עדיין מרגיש לגמרי מתאים. הנה השיר האהוב-עליי-כרגע מתוכו:
לאלבום קוראים Junior. תקשיבו לו. אפילו אפשר להשיג אותו בארץ.
בכלל, בזמן האחרון אני מקשיבה למלא בוטלגים ורואה מלא הופעות של קאקי קינג ביוטיוב. היא פשוט נפלאה. אני ממש רוצה ללכת להופעה שלה.
*נחנקת מכמה שהתמונה הזאת מושלמת*
אוף, נגמרה העונה הרביעית של סקינס. ועכשיו שוב מחליפים קאסט. אני אתגעגע לנעמילי.
אתמול היה סדר פסח. לשם שינוי ממש נהניתי. כמובן ששתיתי איזה 5 כוסות יין והשתכרתי וזה הפך את הלילה להרבה יותר מהנה. גם היה אחלה אוכל. כל תהליך קריאת ההגדה היה ממש משעשע. אנחנו כאלה חילוניים. אני מתוקף היותי אתאיסטית סירבתי להקריא, אבל היה מצחיק לראות את בני המשפחה עוקבים אחרי המצוות בצורה אקראית לחלוטין ולשמוע את סבתא שרה לא נכון את השירים כמו בכל שנה.
ובכלל, השנה היינו בהרכב ממש מצומצם - רק אני, אחי, אחותי אמא, אבא והמשפחה של אבא (עוד 4 אנשים). בד"כ זה הרבה יותר. ואלה פשוט האנשים שבתכל'ס אנחנו הכי קרובים אליהם והכי כיף איתם. במיוחד דודה שלי.
בשלב מסויים שרתי את השיר חד גדיא לפי המילים של לאה גולדברג (תחפשו. זה אדיר.) וכולם גילו שאני יודעת לשיר. הא.
והנה סבתא'לה!
הו, חבריי הקומוניסטים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
