שלוותה

ואני רק קיר

כשקר או סתם עצוב,

עם צורך להרגיש אהוב

יבואו לחפש אותי.

קיר יציב תמיד יהיה,

והוא רק קיר למעשה-

אין אדם רוצה להיות כמותי

ומה איתי? לילה חרישי,

ואין עובר ושב.

אני פה לא נחשב.

אני הוא הבית,

אני הכורך

ועל יסודי עצמי רק אתמך.

יואב לוי 27.03.09 המסע לפולין

החיים ממשיכים

החיים ממשיכים,לא פוסקים גם כשמתים-

אז יישבו עלי שבעה בלאו ברירה,

הבכי על קברי יצמיח ענפים טובי פירות

ירוק קודר בשפע של בתי קברות.

יידקרו אותי בגב,למען כל מה שהוקרב,

נלקח ממני בנדיבות,

בתמימות שאין כמוה.

יימצאו אותי זרוק,מוקף שלולית של דם,

ייבעטו בי בפנים,

אך להם האישונים הלבנים,

סבור שלא אני עיוור.

אז אקום ואחבק,אמליץ דרכי שלום.

ואם מידיהם עוד איחנק,אסתובב לי ואלך.

לא,לא תמיד חיים זורמים

הם ממשיכים ונתקעים,ורק כוח יעזור.

ואם אין,אבקש שתדחפו.

אם לא,אולי קצת תעזרו.

תתעצלו,אולי אלך לישון ואקווה לקום חזק

אולי כשאתעורר ארוץ לי לעולם חדש.

אז החיים (הם לא פוסקים,הו לא פוסקים)

הם ממשיכים (הם לא פוסקים,הו לא פוסקים)

ואם אתם (ואם אתם)

צופים בי רץ או ממהר (אברח מהר)

אז אולי לא טוב פה,עכשיו.

אז אולי כואב פה,עכשיו.

אז אולי עצוב פה,עכשיו.אתמול.מחר.נמאס.

©יואב לוי  06.07.2009

התקופות הטובות

חיוך ענוג על הפנים,

אהבה בכל פינה,אהבה שלא נגמרת.

אנשים כל כך טובים,מצחיקים,מקסימים.

אנשים שמתאימים לי,אנשים שמשלימים אותי.

אנשים שמצחיקים אותי,אנשים שמשמחים אותי.

אנשים שמחבקים אותי,אנשים שמנשקים איתי.

אנשים שמקשיבים לי,אנשים שגם עוזרים לי.

אנשים לעזור להם,אנשים לדבר איתם.

אנשים שמבינים אותי.

אנשים שפשוט כיף להיות בחברתם.

מתנה לדבר איתם.

תענוגות בכל פינה,כל כך מודה,כל כך שמח.

משתפר מרגע לרגע,ולא מפסיק.

בדיוק שאני חשבתי שלחיים שלי אין עוד איך להשתפר.הם ממשיכים להשתפר.

מרגע לרגע,משניה לשניה,יותר ויותר טובים.

~Yoav Levy 22/09/2007© ~

בקול חנוק וידיים קרות

ידיים רועדות, מספרות לנו תלאות

או לפחות הן מנסות.

מרגישות כאן בלהות.

קרות.

שוכחות מכל אותן צרות

בהן עסקו אתמול.

והנה מגיעות הצמרמורות,

מזכירות שזיכרונות הן עול.

כמו מכשול.

נחשול ענק,

סוחף הכול.

יואב לוי 29.03.09 המסע לפולין

בעיות של עשירים.
אז ככה זה בעולם של עשירים,
אוכל מפתה וגם טעים.
מתחת לשמיכה עם פוך חמים.

אמא מבריחה 'תבעיות,
יושב חושב ואין צרות.

כבר לא מטפסים על העצים-זה מסוכן,
להתרוצץ עם חברים?-אני עצלן.

אז ככה זה בעולם של עשירים,
כולם עוסקים במחשבים.
מפונקים.
אוכל מפתה וגם טעים.
מתחת לשמיכה ופוך חמים.

אמא מבריחה 'תבעיות,
יושב חושב ואין צרות.
עולם מושלם,ללא שונות.

כבר לא מביט אל העצים,
או נהנה הן מברקים.
כבר לא הולך בחוף,
נהנה מהשקיעה בלי סוף.
כבר לא יוצאים ונהנים,
כי על דבר כזה וודאי שאין מתלוצצים.

אז ככה זה בעולם של עשירים,
עוצרים,נחים ונרגעים.
לא זזים ומאיטים.
מפונקים.
כולם עוסקים במחשבים.
עם אוכל מפתה וגם טעים.
מתחת לשמיכה ופוך חמים.

אמא מבריחה 'תבעיות.
אמא מבריחה 'תבעיות.
אמא מבריחה 'תבעיות,
ולי בינתיים אין צרות.

אז אם כך אצור לי את שלי.בעולם "פנטזיה" של עשירים.
~Yoav Levy 26/11/2007 ©~

דרך המלך

אנחנו על דרך המלך,

שביל הזהב.

לזה רק ציפינו,

ולידע נשגב.

אך הפרחים מפתים

והנווה יפיפה.

אם לרגע נחים

מפחדים מה יקרה.

הדבורה תעקוץ?

אשב לי על קוץ?

ארגיש הכאב,

עבודת הרגליים.

וכולם שוכחים-

כי מותר להריח.

ולפעמים מתקרבים-

איש לא מביט.

רק אתה מאופק,

ותוהה לך למה.

אם עיקוב או סטייה מהדרך בריאים

או אותך ירדפו עד אחרית הימים.

אני על דרך המלך,

מפחד מפזיזות.

תוהה אם חיי אבזבז בזהירות.

אני על דרך המלך,

שונא יהירות,

ואין לדעת מתי עוד אמות.

מבפנים או בחוץ,זה לא משנה

אחריו הכול כבר שונה.

אתה תוהה אם בזבזת,

אולי סתם נרדמת.

©Yoav Levy 24.06.2009

Smashing Hopes

So leave me to be;

To fend for myself,

Just don't look at me

And expect me to laugh.

Don't give me a gun

Nor data encoded,

And say that all's done

But it's not even loaded.

I would have found ammo,

Come better prepared;

I'd know where I'll go

And won't be so scared.

Just don't smash my hopes….

Don't fill me with motes…

And drag me down slopes…

You'll leave me to be;

To fend for myself,

Just don't look at me

And expect me to laugh.

©Yoav Levy 20/10/08

אולי/    (יציבות).

אולי, אולי, אולי

נבכה ונתלונן בלי די.

ואולי יבוא חיוך אלי.

אולי, אולי, אך כבר מתי?

ייתכן שכן.

שנסתכל בסוף היום ונהנהן,

על מה שיש ושהיה,

ונשמח שזה קרה.

יכול להיות סתם טעויות,

שיתנפצו כל התקוות,

ורק נותר לנו לבכות-

הרי שלא נפסיק לתהות.

אולי, אולי, אולי

סתם נצעק ונתלונן בלי די.

נשב ונחכה-עד שיבוא חיוך אלי.

ולעולם עוד לא נדע מתי.

אך מה אם רק נלבש חיוך פעוט,

נפסיק לדאוג שזו טעות,

נכפה סמכות על המהות,

ונדמיין-זו סתם טיפשות.

הרי מה שהיה כבר תם, נגמר,

והעכשיו ימשיך הוא גם מחר.

ואם נגמר סביר שלא התאים,

אז למה לחפש סתם אותם דברים?

אולי, אולי, אולי!

קל להתלונן בלי די,

שהחיוך יבוא אלי!

ולי נותר לשאול – מתי?

אולי חיוך כבר בא אלי,

אז "כמובן ישוב הוא שוב".

אולי יקשיבו לדברי-

זה לא ימחק פרצוף עצוב.

כי מחפשים רק בטחון,

"מה שהיה הוא הנכון".

כי העבר ברור כשמש,

והעתיד? אולי.

אז נחפש משטח של אבן,

אותו אחד שכבר עזבנו.

יציב,חזק – "שם כמו גן עדן".

ונשכח שלא שמחנו.

ועובדה-שהנה אנו כאן.

כאן בהווה,ללא משטח האבן.

ואולי אם נפתר רק מהנטל-

כי אף אדם לא יבטל

את העובדה המאכזבת:

שהעבר ברור כשמש,

והעתיד?

אולי

©Yoav Levy- October 3, 2008©