שלוותה

מד"א פאקר:

http://www.no-t.co.il/index.php?page=shop.product_details&category_id=6&flypage=flypage.tpl&product_id=570&option=com_virtuemart&Itemid=80&vmcchk=1&Itemid=80

זין עליכם:

http://www.no-t.co.il/index.php?page=shop.product_details&flypage=flypage.tpl&product_id=647&category_id=6&option=com_virtuemart&Itemid=80&vmcchk=1

התחשק לי.

סוף פתוח

השורות היפות הן הכי עצובות,

הן עומדות שם לבד בלי חברה

ומרוב עצבים השורות כבר קרועות,

כאילו המחשבה בראש נתקעה.

והדף מלא קשקושים וכתמים

והטעם לכתוב כבר נמוג.

כי הדפים רק מחשבות מבטאים

אז מה זה שווה אם צריך סתם לדאוג?

לדאוג שיראו,

אולי יקראו.

יציעו חוזה-

אם אינך מתחזה.

לסופר או יוצר שלכתוב ממהר.

ולכן השורות כבר מתוכן ריקות.

צירופי אותיות-לא יותר.

והמוזה,לאן היא בורחת?

משפט גאוני עכשיו הוא סתמי-אך מה בכלל השתנה?

ולמה לחרוז

בתקווה לעורר רגש נגוז?

אז אשחק לי עם סימני הפיסוק

בתקווה שיבינו, או לפחות ינסו.

אקפוץ בין שורה

לשורה

ואוסיף גם סמלים ורמזים מטרימים.

והכול במטרה נרקיסיסטית

שאולי קצת יקשיבו,

בזכותי יחשבו.

ואם יש ביקורת

אני פה מוגן,

מאחורי מסך של דיו.

אותיות שייקחו כל אשמה

בנאמנות יתרה.

וכך יצירתי הושלמה

~©Yoav Levy 06.06.2009~