שלוותה

שושנת הנסיך הקטן

תחילה חשב שפרחו היחיד מסוגו,

עד אשר הפרח הודה במבוכה

 שכמוהו רבים מרובים ויפים.

ואומנם הוא צדק

בראשם של זרים.

אך אין הוא הפרח זר לנסיך,

רק בו טיפל ועליו הוא הגן,

לקולו האזין ובתמורה

את נשמתו הזין.

וזאת הוסיף השועל ואמר:

לבך הוא עיוור-הו כמה נפלא,

כי כל החשוב לאמת אמיתה

מן העין סמוי, או מן חוש דהוי.

נגלה לו הסוד רק ללב,

למען יישמר בביטחון.

יפים הם הכוכבים,

בזכותו של פרח שאינו נראה לעין.

וחוחיי הפרח,חוחיי השושנה

יהיו מגננותיה ולא לנשק.

וגם בעת רחוקה השושנה,

בעת היא במקום אחר או על כוכב אחר-

אבהה באינסוף המקומות,אינסוף הכוכבים

ואומר כמה מדהים הנוף.

ואין סוף שושנות באשר אבהה,

וכולן יהיו הן לפרחיי-

לכן אשמח לחזות בכל מראה

הרי אולי שם שושנתי.

©יואב לוי / 14.08.2009