שינויים.

אני לא מפסיקה לחשוב עלייך 

לא מפסיקה

לא מפסיקה.

זה שקר. רוב היום הייתי בעבודה, וגם אם לא הייתה עבודה- ישבתי וצחקתי והכל היה אחלה בחלה.

אבל ברגע שאתה מתגנב לי לראש,

כלומר ברגע שיוצאת מהעבודה ואני מטר מהבית שלך

עולה לי השם שלך בלופים והלב מתכווץ וכל מה שעולה לי זה עצב כבדדדד

כבד.

כזה שכל צעד הופך לקשה,

כל צעד שרחוק ממך.

מה עשית לי, לעזאזל?

ובעיקר איך?

זה הכל בחוסר מושגות? זה זה שעוד לא הכרתי את החסרונות,

זה זה ש

מה?

אני מנסה למצוא הסבר הגיוני יותר מ

אתה צריך להישאר בחיים שלי.

מנסה

מנסה

והכל נשמע לי פחות הגיוני מ

גלעדון, אתה ואני צריכים להיות יחד.

הימים יפים סה"כ, באמת. אני באחת התקופות המאושרות של השנה-שנתיים האחרונות. אני אוהבת להסתכל על עצמי במראה, ופחות מפחדת מהאבדון, ולא מחפשת מטרת על אלא פשוט נהנית מהבינתיים

אז הכל יפה

באמת

אפילו אתה.