שינויים.

אני חושבת שאני מתחילה להירפא.

אני רק מתחילה לחשוב ומחשבות מנוגדות מתגנבות.

בעיקר כי לא באמת רוצה להירפא ממך.

אתמול, בשעת סטלה מעורבבת בעייפות מעורבבת בקנאה,

השם שלך התגלגל לי בראש

יחד עם הידיים המלטפות והשפתיים הנוגעות-לא נוגעות.

אני לא רוצה להירפא כי אני רוצה שתישאר.

שתישאר בלב עד שתוכל להיות פיזי ממשי בחיי,

עד שאוכל שתהיה.

ואז,

הו אז,

אז נפרח יחדיו למקומות גבוהים מאוד.

(רובך הוא פנטזיה. אשליות כאלו,

של הגלעד שעוד לא הכרתי.

אבל לא יכולהיות שמה שכן הכרתי הוא שקר.

אתה אור.)

אסור לחשוב. אבל רוצה.

ולא רוצה.

והכל מבולבל בראש ובלב.

קסם.