הכרתי לאחרונה את אחד האנשים המיוחדים שיצא לי להכיר.
ונאלצנו להיפרד, כי הוא צריך ללמוד לאהוב את עצמו.
אחד התהליכים הכי חשובים שאנחנו עוברים במהלך חיינו, לדעתי.
הבחור הזה הוא קסם,
וההיכרות איתו, הכה-קצרה ועם זאת כה-עמוקה,
היא קסם. יש לי הרגשה חזקה מאוד
(כמו שהייתה לי עם נימי בזמנו),
שהסיפור שלנו עוד לא תם.
זה קטע, להרגיש את זה ככה. אחרי שבועיים של היכרות.
זה כיף, לדעת שאנשים כמוהו קיימים.
היה לנו קשה לוותר אחד על השני,
אבל..
אני פשוט מרגישה קסם.
פשוט קסם.
אולי עוד נתראה בסיבוב אחר,
אולי לא.
הוא נתן לי אור,
והוא הולך למצוא אותו בעצמו.
החיים האלה יפים. מיוחדים.
מלאים באור.
תודה לך יקום שהכרת לי אותו.
תודה לך, גלעדון,
שהכרת לי את עצמך.
(היום וויתרתי על אחד האנשים המיוחדים שיצא לי להכיר,
כי ידעתי שמגיע לי יותר.
ואני פאקינג גאה בעצמי!)