שינויים.

כבר לא אוהבת,

וכבר לא מתגעגעת.

אני עוברת ליד הבית שלך,

ומציפים אותי זכרונות עמומים.

כאלו שכבר נטולי רגש.

ירושלים הפכה לשלי.

עם המקומות שעובדת בהם,

והבחורים שמתחילים איתי,

השותפים לדירה,

החברים שלי-שלך-שלי.

למדתי ללכת.

לצעוד מחדש.

(מתחילה להצטייר לה שיגרה,

ואולי אפילו איזה מישהו/ם לצאת איתו/ם [ברגע אחד הפכתי למבוקשת, וזה מחמיא].

וסופסוף, גם חוזרת להתאמן.

לייף איז גוד)

הי, רק אחרי ששמרתי קלטתי שזה הפוסט הראשון לשנת 2016.

ובכלל לא התכוונתי, ויצא לי אופטימי כזה וכיפי להתחיל איתו את השנה.

אז אוסיף גם ש- הסיליבסטר היה סופר כיף (מסיבת ניינטיז עם אושרית. בהתחלה קצת באסה שלא היה אףאחד לנשיקת חצות, אבל האמת שלאושרית היה יותר באסה מלי, ובגדול ורוב הזמן- פשוט נהננו)

וגם- לשנה החדשה, אין לי החלטות. רק להעמיק את מה שעושה, שזה להקשיב לעצמי

ולעוף גבוה

לנסות דברים חדשים

ולא לפחד מהפחד.

שנה מוצלחת שתהיה :)