ובית לא עוזבים, נכון?

אחרי מחשבה נוספת ותחושות שהעלו בי הקוראים שלי, החלטתי להשאיר את הבלוג פתוח, ולהמשיך לכתוב בו מעת לעת. איני יודעת כמה זמן ייוותר לי לכתוב עם העבודה החדשה שכרוכה אף היא בכתיבה מאסיבית (ועל כך ארחיב בפוסט הבא), אך בהחלט אשתדל. המקום חשוב לי מדי. הוא היה לי לבית ומקלט במהלך שלושת השנים האחרונות - ואני מקווה שאף ימשיך להיות בעתיד הקרוב והרחוק יותר.

אני גם רוצה להתנצל בפני המגיבים הקבועים שלי. אני רוצה להתנצל על שהעברתי את התחושה שאתם "לא מספיקים" - אין זה כך. אני אוהבת ומעריכה כל אחד ואחת מכם, ותרומתכם לבלוג שלי היא עצומה. אני נחושה בדעתי להתמקד באיכות המגיבים שלי - שהיא לעילא ולעילא - ולא בכמות. גם אם אכתוב לשלושה או ארבעה אנשים - יהא זה די והותר. יותר מ-די והותר. ואולי, ורק אולי, תהא זו גם דרכי להתחיל את דרכי בעולם ללא סרגלים. הויתור על המדידה, הכמות, המספרים.

תודה לכם על שאתם כאן - קוראים, מגיבים או שנייהם גם יחד.