אלה וייס

לפני יומיים נוכחתי בסעודת אמנים הראשונה שליJ זה היה אצל דודה גאולה. בארוחת שבת היא הפתיעה אותנו ואמרה שהסעודה תתקיים אצלה בבית.

תמיד רציתי שנעשה סעודת אמנים כאן בבית, אמא התעקשה שזה לא הזמן המתאים לעשות את הסעודה הזאת, לא אצלנו לפחות, זה דורש הרבה זמן שאצל אמא שלי זמן הוא דבר ממש יקר וחשוב, היא עסוקה ויש לה הרבה עבודה ואולי בזמן אחר כשהיא תהיה יותר פנויה יהיה זמן לסעודה.  כל כך חיכיתי ליום שלישי,זה היה ראש חודש, לקחתי יחד איתי את גל ,גם אמא באה, לקחנו איתנו עוד שתי שכנות, אחותי הגיעה עם חברה ועוד חברה של אמא הגיעה, בארוחה היו עוד הרבה בנות, המשפחה והחברות של בת הדודה . היה ממש כיף גם היה מרגש ומעורר תקווה. השתדלתי להתפלל בשביל כל מי שאני מכירה, על כל מי שאני אוהבת... וכל מי שאני לא אוהבת, התפללתי שאני אוהב ככה שבסופו של דבר אני עוד אתפלל עליו בע"ה=].

לא יאמן איך מילה אחת וכל כך קטנה נושאת עימה משמעות ענקית שגורמת לאנשים להזיל דמעות, שגורמת לאנשים לחייך ושגורמת לאנשים לקוות ולהאמין "אמן" , אמן וכולם יזכו להיות נוכחים בסעודה שכזו, זו ברכה , זו מתנה.

אמן וכל התפילו להן ייחלנו באותו ערב יענו וה' יקשיב לכולנו בשעת צרה וישאר בליבנו תמיד. אמן=).