כולנו ציורים על קירות חיינו, אבל למה כולנו מסתכלים על המיסגרות ולא על הציור שבתוכה?
כל חיינו אנו פוסעים כמו תיירים במוזיאון עיוורים ליופי שסביבנו כמו האיבלים שאנו באמת אנו ממשיכים להיסתכל רק על המיסגרות.
ישנן מיסגרות יפות, מעוצבות בצורה עשירה מעץ יקר מעוטר באבני חן, אך לעומתן ישנן מיסגרות עניות חסרות כל עיטורים כל יופי כל מגע ברוך של תפארת ולידן אנו ניפסע ושום מחשבה חוץ מרחמים על כיעורה אנו לא נקדיש לאותה מיסגרת.
אך לשניה אחת אחת בלבד תנו לעצמכם ליראות מבעד למיסגגרת מבעד לאותו כיסוי עיניים אשר מעוור אותכם תנו לעצמכם להיתבונן אל תוך המיסגרת על הציור.
האם זה מפחיד לתת לעצמכם להיפתח ליופי הפנימי גם אם זה אומר שעלייכם לבוא במגע ולהחזיק את אותה מיסגרת מכוערת?
אל תחשבו הרבה כי את התשובה אני נותן- לא זה לא.
הרי כל כך הרבה ציורים, אנשים חבויים ואף מסתתרים מתוך בחירה עצמית בתוך מסגרות של כיעור. אבל אם תסתכלו טוב ותקדישו מזמנכם לאותם אנשים אתם תיראו כי הם יפים מכל בן אדם אחר את תמצאו יופי אמיתי ולא אחד שעוצב או עוטר באבנים יפות או בצבעים מרהיבים. את תמצאו את הנפש את הלב את הרגש. את המהות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
