ערבוביה של רגשות לא מובנים אשר פונים אלי יד ביד עם מוזיקה נוגה אשר מנגנת ופורשת את ידיה על ליבי....מעלה בי זזיכרונות כאובים ומתוקים בו זמנית...חיי בזמן האחרון הם תערובת רגשות לא מובנת בהן אני נע בין רגעים של צחוק ושימחה לרגעים של כאב בלתי מובן ורצוי..מצב אי שפיות אשר ניתן לפירוש על ידי הצמדת שמות ןתווית לדברים אשר מתרחשים בחיי היום יום...אני מתנצל על שגיאות הכתיב השעה מאוחרת ואני מנסה לכתוב כמה שיותר מהר לפני שמחשבות אלה יעזבו את מוחי ולא תחזורנה יותר..
אני מנסה להיתקדם בחיי מנסה לקדם את עצמי את מה שאני מאמין מהווה את אני האמיתי...כל חיי עיצבתי את עצמי מזוקק כל פעם מחדש על ידי עצמי..שובר ומפסל מחדש על מנת לייצור בן אדם בעל אופי יותר טוב...
אט אט בעזרת מישהי מיוחדת הגעתי לכך...אך חסר בי כה הרבה..ידע כה רבשהייתי רוצה להיות בעליו...
מוזר אך לאחרונה גיליתי שאני רוצה לחוות כאב רק על מהת ללמוד ממנו..לחוות את הכאב רק בדביל החוויה...לחוות את הכאב של הילדים המוכים של הנרקומנים ברחוב של החותכים בבתים...כאב העזובים והמנודים...רק כדי להבין אותם יותר כדי ללמוד יועל מה שעומד מאחורי הכאב שלהם..כאב שאני אף פעם לא אבין כי התמזל מזלי ונולדתי למשפחה טובה ואוהבת...אך בכל זאת הייתי רוצה להרגיש מה שהם מרגישים...להרגיש את החבטות ניתחות על גופי ואת קללות ההורים..להרגיש את המחט נניעצת לתוך עורי ומזרימה לתוכי אקסטזה מהולה בכאב הידיעה כי אני נרקומן...
מוזר...מוזר אני...מוזר מה שאני מרגשי עם כל יום...עם כל יום שעובר אני מפנם ומדחיק...עם כל יום שעובר אני מבין אני מצליח להתגבר על אהובתי הניצחית...היא אוהבת אותי..היא אמרה לי זאת...אך זוהי אהבה שרק עכשיו אני מתחיל להיות מודע אליה אהבה אשר מרגישים תאומים זהים...אהבה אשר מרגישים אנשים אשר חולקים את אותו הגוף..אותה הנפש....היא התאומה שלי...כה דומים אך כה שונים...החצי השני שלי....אהבה...אהבה לא כבר של בני זוג..משהו נעלה מזה...אהבה שאף פעם לא תעלם..אהבה שאינה בצילו המאיים של הבגישה האינטימית...
אני אט אט ניסחף לתוך שיגרה יום יומית לא מובנת ולא רצויה...
ספקות...ספקות לא מובנות לגבי עצמי...כל כך לא מובנות שאני רק יודע שהן שם...בכולנו ישנן ספקות לגבי בטחוננו העצמי...אך מה שמיתרחש בתוכי אין אני יכול או מסוגל להגדיר זה מעבר להבנה הפשוטה שלי...
אני רוצה לעזור..אני רוצה לתרום...ובכך..אני עוזר לעצמי...מן טרפיה אשר המצאתי לעצמי..היא עוזרת...כן היא עוזרת...בכך שאני עוזר כמה שאני יכול לקומץ המועט של אנשים שפעם הייתי עוזר להם...כיום הם רק חברים...לא רק חברים...אנשים שלא ראיתי מעודי...אך חברים יותר טובים מרוב האנשים שאני מכיר....
אנשים טובים נוצרים רק מתוך כור הכאב האנושי....רק אחרי הם יוזקקו מתוך הכאב והספקות שהם מאכילים את עצמם מדי יום ביומו...רק כך אנו נהיה אנשים יותר טובים...כמו עוף החול אנו ניוולד מתוך אפר כאבנו...
הבה ניוולד מחדש...כי לפעמים כל מה שנותר זה למות...
שלכם...הנביא..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
