כל ההטרדות של התקופה האחרונה

כל הלחץ,בלבול,אי וודאות והרבה הירהורים תופסים אותי לא פעם עם עיינים כבדות מדמעות

אבל כל פעם אני מחזיק את עצמי,מונע מהדמעה לזלוג.מונע מעצמי להישבר ומנסה להוכיח לעצמי שאני חזק

למרות שבפנים אני בוכה בלי הפסקה,כל לילה לוקח לי זמן רב להירדם רק מהנסיון להחזיק תדמעות.

אני מרגיש שברגע שאני ירשה לעצמי להוציא את את ברכת הדמעות ההטרדות יהיו מזעריות וקטנות

כי הרי בכי משחרר או לפעמים גם מחזק.אחת הסיבות שגם אני מתאפק כל כך זה חוסר הפרטיות המוחלטות .

לא בא לכם לבכות כשיש קרובים סביבכם,לא פעם מצאתי את עצמי יושב עם הראש דבוק לחלון ומנגב במהירות

את הדמעות כדי שהנוסעים סביבי לא יבחינו בזה.(ע"ע יומהולדת האחרון).

מה נותר לי להגיד?